דברי שלום ואמת ב

חיבור זה מופנה כתשובה אל ראשי קהילת טרייסט , כתגובה כביכול למכתב תמיכה ששלחו לו בעקבות הפולמוס סביב דברי שלום ואמת (כך בכותרת הספר ובסופו). בתוך הספר הוא פונה אל "אחי ורבותי הקהל הקדוש שבטריעסט" (עמ' [27]). אך החיבור גם מהווה תשובה (ואתגר) אל אותם רבנים שיצאו נגדו : "אם יש בפיהם דבר, יבואו ויגידו, יכתבו דבריהם על ספר, יחוקו בעט ברזל ונוכחה יחדיו, מאהבת אחים... אהה! אחר שחשדתם אותי בכך, שאני מיסב לב ישראל אחור מן התורה, להוליכם בתהו לא דרך, היה לכם לחמול על בית ישראל, ללמד אותם דעת, שלא יכשלו במכשלה הזאת, ולהודיעם יתרון חכמת התורה על חכמות למודיות וטבעיות, שלא ילכדו ברשת הטמון להם. אך זאת לא עשיתם, אין עונה מכם דבר, העתיקו מכם מלין, לכן אדברה אני. לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם, האזינו דברי ותחי נפשיכם." (עמ' [15- 16]) ולקראת סוף הספר מאתגר באופן ישיר ומציב בפניהם אולטמטום (דברים אלה נכתבו באותיות בולטות, השונות משאר הטקסט): "הנני משביע באלהי ישראל, לאותן שלשה רבני עמי, ששפכו עלי דברי איבה ודברי חמה, שיגידו ויתנו עידיהן במכתב ובדפוס, מה רעה או פשע מצאו במכתבנו דברי שלום ואמת? ומה הניא לבבם לחלל את כבודי בבתי כנסיות ובמקהלות ישראל... כי עד הנה לא שמענו מהם בענין זה דברי דעת ולא טענות אנשים, זולתי קול ענות ודברי נאצה. ואני איחל לזה מועד שלשה חדשים המתחילים מהיום, וכי יבואו דבריהם, ישפטו כל בית ישראל הדין עם מיחיבור זה מופנה כתשובה אל ראשי קהילת טרייסט, כתגובה כביכול למכתב תמיכה ששלחו לו בעקבות הפולמוס סביב דברי שלום ואמת (כך בכותרת הספר ובסופו). בתוך הספר הוא פונה אל "אחי ורבותי הקהל הקדוש שבטריעסט" (עמ' [27]).