Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 249

249 המת הז נצח לבו החלל ונמצה על קירם שהפיל אל ןםידם שערה ולצפור בודד שירתו בין חרבות צפצפה הסתרים .ושירות נעצבות... אז ולאה בנינו שבם התנחלנו נטשים לעט הצאן , עןבים אלבותם; ויהפכו לאכזב בל החלמות חלמנו, כי חכמו להרס ולבנות אין אותם 5 ״האבר נצחנו? אם ללוע תמנו *״ צעק השמןמה הרגז.יליעותם... ״ולמי אני עמל, אל ישעי ומפלטי! מה להיו חלמותי? הלאלה התפללתי *״ ובעודנו מותר מעל הזנרבים הכנור תלינו עלימו מלפנים, ובעוד פצעי לבו;נמקים, זים זבים, הה, פצעים.קדמונים, פצעים נושנים! הרא ויתבונן והנה כוכבים מהנקב ודרכו - בי שבו הבנים שלכת הרחיקו אל חיק אמותיהם..♦ אףהה, לא ראהלקלאשיתקצהם! לא זכית, יהודה! לא זכה עקף פי .ישמע מפיף שירה חדשה/ שירת חפש וךרור לה כלו כליותיף, שיר יוצא מלבף הרף והקשה י בלא ע$ד,, נפשף, ובלא יומף למעון השירה מבלט לה חשה. תנים הץת לבכות ענותנו - מי.יהיה הכנור לשיר שירותינו? ... ח,נ.ביאליק. א ל ה א ר י ה נפל המשורר נפל בי עלה לרה הבט מגבוה הרא הבהל,., ראה כהני און מכינים מסבה אל צאן זקדשיהם אל עמו לשראל, ואסורות בעבתים _ער _קרנות המןבח הרחלים נאלמות ולדמן אין גאל... ולטבל ברעל בת שירתו הצחורה, ותשחר בעורב!תפשט לבוש אורה. ומאז רוח בהה לבשה שירתו, רוח רף־שו ליהודה כלו בבכי זירד , ראה עמל בישראל ותצא לבתו אץקעתיו נספו מר על כגורו כי פרט, ודיר ש מהול ברעל נזלה זקרתו ו_חלבה כןפת, פניני טלה בברד.,. הלעג, בקן■ - ולבעתהו הלימות רעים: עבטיט עד׳ עכלתעולם ומראות נג?נים... אז.יראה היכל עמו אלמונו הנטש, ־ את חיצו כי ניפל כי תפל הטיח, ממסד עד טפחתיו כי.נבקע כי רטש, ולעזיב החומה אין מקומו מניח - החד לשונו כתער מלטש וחמתו בחזים ההזים הניח. הק!שף בשבטו שקט לגו קסילים אל הטפלים תפל אל בנים מהבלים. אז יראה לבו, לב רגש,!.ימצא כי מרים מורינו׳ מזנמיקים סרה, מאשרינו זדים ופרועים לשמצה ותשפף מררתו ומרק בם מרה, ת׳טרי חרנ״ג זיטאמיו,