Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) שבט תקעא · p. [Seite 7]

— לט — מותנים ריא/ יתאדם ורמוניס פרשו את דלמתס עלי ערוגות משם* מן ה' היתה השדה, כעדן,טרם שלח האדם את ידו ואכל מעץ הדעת * עדרי צחן לפנים כשלב רעו פין חציר ופרחים וילחכו אותם ברנה, יתחת צללי צאליס ישב הרועה ויתעלם עם רעיתו באהפים וישירו פגילה שירים נעימים. שם בחלונה חעוטרה התאספו פחוריס יחדו✓ לגני אלהים נדחו כלמו בהוד יפיס* פדס ענפים התענגו פשמחה ועל שלחנם היו תאנים וריחוניס תחרים ושקדים׳ גוצציס פין פרחים — ויתיועעו פאהגה ופחתוה וישייר בחקהלות בכנור ועוגב. והנה איש רך פשניה יפה תואר וטופ רואי יוצח חקרגס וידפר אל אחיו לאחר: "ישפות ה, אליכם שלוה, אתם פרוכי ה! ועתה האזינו לדפרי ולגכס שיתו לדעתי* שורו נא ספיגותיכס! חה שפרה נחלתנו: שמתיני וכרחינו יענגו אותנו ׳ צאננו חאליפות ואסחינו מלאים שפע; אולם אך פרי העחל והיגיעה ־כל אלה — כגדה העכודה עלינו לא נוכל שאת אותה : אך כמנוחה ועונג נח׳צא אושר ונחמה * ידים תופשות כנור ועוגג לא תטלנה לפלח האדמה ולחרוש בבקר; גס חוס השחש יכאיב ראשינו האהבים לשטן בטח ושחצן פצל תרזה וריתס על שושנים ומזאיס * אחי 1 שחעו לתוכחתי ותחצחו נחת! כי דפר ה' דפר פי — אס יפרוש הלילה את כנפיו עלי האדמה/ גדודים גדודים נעלה על האכריס עובדי האדמה אשד ישבו שס בערבה; מחל שוטף נתגולל עליהם עת ישכנו נאהליהס עיףויגע מעבודה; בכפלים ופזיקיסנאסריזו ונניחס אל אהלינו כשגויס, למען יעבדו האנשים את שדותינו ואת כרמינו, ונשיהם ופטתס תהיינה לכן/ בנות ־חמד ׳ לשפחות' אולם אל חשכת הלילה נוחיל / כי לא טוב לנו לערוך מלחמה לקראתם פיוס אף אם גס רבים אנתנו חהס*>׳ — כן יען האיש אל אחיו ברוע לפפו, —- וישישו