Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) טבת תקעא · p. [Seite 19]

לפן'כנד עלינו אומד האכיות בכלל, ואומד האכיות המוחשות נפרט ־ עוד מעלה אחת ממעלות חכמת המדידרת היא ההשתמשוו־ת בסימנים מסכימיבם בצמצום אל הטנע או לפחות אל סדר השגותיבו אשר בחכמת ההנדסה . הסימנים הנ׳׳ל הס בעצמם I ציורי הדברים המסומנים והם מתחברים או מתפרדים בחבור ובפרוד השגותינו ׳ דסחכמרת המספר המיוחד והכולל (אריטהמעטיק 5ןונד יולגענרו!) עם שהיא משתמשת לפעמים בסימנים רצוניים ( וויל קיהר־ ליכפן צייק), לא לבד שהסימנים המכרים הם מתי מכפר, אלא שיפסקו ג"כ מהיות רצוניים / אם יתחברו יחדיו ויהיו משלבים בשילוב המיוחד אל החכמות הנזכרות . וכז התמונות והדוויים ( גלייכינגען) יסכימו תמיד אל סדר השגתנו, משא״כ הסימניפז; אשר נשתמש בהם להורות על הכמיות הבלתי | מתפשטות, שהם תמיד רצוניים ולא יכנסו תחת | חק כולל; לכן ישתמש המודד בבחנו כמיות כאלה ץ בסימני ההנדסה והמספר הכולל/ כאשר יעיד הנסיון \ בחכמות הכחות המניעורת (דינוולויק) ובשאר החכמות המצטרפות אליה. ההבדל שבין המדידה | העיונית והמעלית(דער ריינען אונד דער אנגעווקנד: ן מען חחטהעקקטיק) הוא ׳ כי המדידה העיונית תתעסק בעולם השכלי ובמרחק האפשרות ׳ וכד1 האטתיות אשר תוליד הן גרורות אין ספק בהן; כי כל עסקה להשוות המושגים יחד ולהוכיח במופתים נאמנים שווי המושכלות הנמשכים עם המשכלות המקוריים בעצמן אשר מהם נמשכו; לא כן המדידה המעלית אשר תתעפק בעולם המרגש ן ותצטרך אל נסיון החושים אשר בלעדס^תחדלנה פעולותיה