Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) ניסן תקע · p. [Seite 32]

[ לב t הדה תפנה ואץ איש — חעחל הדרך תקצר נפשה׳ לשונה דבקה בחכה מצמא, ותרא בור חים ותבקש לשאוב אמנו להרות צחאונה/ אן, מעגלותיה נדו תחתיה ותפל יתשקע בבור * — הה! קראה, הה ד'! חחפחקיסאקרא הושפגי נא כי באו חיס עד נפש! חי יקום וחי משיי!/ חי יחשני חחים, האדירים האלה?.:— לחה תקרני זה? חה חטאתי לפניך ד'! הלא בקצות.אמתי הלכתי ראות שלום חשפחתי ולהשיב דבר! — אך צדיק אתה ד'! פתה פיך חמתי ׳ כי רגע קטן עזבתיך/ בשצף קצף בטחוני סרתי חעדעיני* —ככה צעקה הנערה ואין חושיי! לה, כחפט במצולה נטבפת כאבן נדחה וחבלי חיים ינתקו* פודפפסאחת נס תה להמס קול —והנה איש בא דרך יפרה ויעמוד מרעיד על נהי תמרורים האלה / ויבט בבור וירא צלחה. ותחשק נפשו דה ואש האהבה יבער בקרבו ויאחר: חי את כי זעקת? — אס חמי תמותה את ונכשלת ונפלת פה/ או חחתי ב ליעל נפרדת הנה להטות חלכה עלי דרך? אף כי אס לפי תאר פניך אשפוט השבע אשביע/ כי מלאך את ולא שטן’ ותעז הנערה ותאמר: אלתתן אדוני את אחתך כבתבליעל/ אשה קשת רות אנכי מבני אדם כמוך אני/ אךקרסולי מעדו ונפלתי בבור הזה * ויען האיש ויאחר אחנס! נפשך בכפי אך אשים נפשי בכפי להצילך אס תגיד לי כי תקחני לאיש אחרי העליתיך• ותען הנערה/ לאים אשר ישלך נפשו מנגד להציל נפשי הוא ימשול ב/ לו אה/ לו איעד רוחי ונשמתי• הדבר *צא' חפי הנערה/ וישלך החיש כמעט כל גויתי בבור <.ויט לה חבל ותאחזהו ויחזק האיש ביד אחת בחבל וגיד שנית בסלע היוצא חבור עד כי הוציאה בלי תבלה * ■s י (ההמשך נהדש סיון>