Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) ניסן תקע · p. [Seite 14]

3 יי ] רמוה — גס געת דחקי חמך כל הגיוני לבי חך 3ך נקשרו* כל עת אשר שמתי סת לשוניני הקרשה אל מטרת סקירתי (רבת עשיתי זאת בימי פרידתנו) גדלה תאותי היות פיך עס פי / כאשר גדלה תשוקתי למצוא את צפוניה — והנה זה מועד שובי ממרחק הליכות / אמרתי אתישה מפלט לי מסערת רגשות לגי אשר כהמית נער יהמה אל דודיך, סל ק העיפותי את פעמי מול נוה חניחתך והגה הקרה אלוהים אותך* לפני על אס הדרך * — ר׳ יואל1 בר׳יל האל אשר בדברו חסד אל אמת יפגיע — האל אשר על פיו צדק ושלים ישקו. — אף הוא נפש צדקת אל נפש ישרה ברוחו יקריב * ועתה אל גתמהמה פה אתי על אס הדרך• לכה נלכה לח יחד אל נוה מנוחתי, או הל אחד אהלי שקט אשר תרצה / כי נפשי נכספה לשמוע מפיך את אשר הקרה אלהיס אותך על הדרך — ד דוד קמחי• את אשר הקרה אלהיס לפני בימי פרידתנו אלה יקר הוא מכל הון, ומכל חרוץ נבחר* (ר' יואל בר״יל משתאה/ ומביט גפניו) — קוס אחיי נלכה נא יחד אל האהל אשד שס על רחש הפסגה הנשקף על פני הנהי/ הן שס ישב רוח צח שפייה/ ואל האהל הזה קקגצנה לפעמים נפשות המשכילים האוהבות לשוח ולשמוע כל דברי חכמה דע כי זה שבעת ימים ממס הפרדי ממך עד שובי הנה/ קבצתי חקירות יקרות בדקדוק לשון עבר — אשר היו לי לחדות לב ולמשיבת נכש < ואותס מודיע לך כיוס למען שחח גס את נפשך בהמה אולי יבואון גמס עוד שחה נפשות זכות אשר ישחתו לשמוע את הדברים אשר