Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) טבת תקע · p. [Seite 15]

נבקר. אם לא תבכה אמן עליך היום ,. :לן כאוגרש * את העורגים הדוחפים שם על מפלת גדת האיל, :ואל ״החרדמאכחתם־.» — י - « ־ הנה■ אנכי גאא,לין בשם אלהי ישורון, צור; ישראל ומושיעו - י כן קרא הנמר הלוחם מלחמת אלהיו, "ומדי דברו התחזק לבבו ואמץ את רוחו. ׳ הדבר 'עוד בפיו, והכה כקול רעש כרוח אשר סביבותיו, כי כברה יוצא מהענן, בא החן מאשפת קשת גלית, לעוף ולהתנפל על ראש דוד. אן מלאך אלהיס סוככהו, ויעבר החץ מעליו. עוד לא עבר רעש קול החץ ברוח, והענק חשב כי מת דוד ואיננו, והנה האבן החלק יצאה מן קלע דוד ותשבע במצח גלית (לשם הנחהו מלאן אלוה) אז נפל הכידון מידו, ויכרע הענק ויפול ארצה, וככברתארץ אורן כסה גוית המת. ומקול רעש נפלו חרדו הרועים בעמקים, ויעלו על הגבעה לראותי 'איזה הסלע נשמע ירד מראש ההרים, אן איזה מגדל כהרס ונפל ממבצרי המלן. והנה כקול רעם בא קול מפלת גבורס לאזני בעלי פלשת. ודוד שבר את המגן אשר על חזה הגבור, .ומכף הלוחם לקח את החנית, אשר מלפנים הגבוריס ראהו ויפנו עורף לנוס.— אז כסו ראשי צבאות פלשתים, ויקללו את דגן אלילם, 4־ וישברו את תמונת פסלו, החקוקה בלהב חרבמו. אן הריעו וירננו בני ישורון, ומגבעת ציון ראו מנוסת המוכים. אשריך דוד! אשריך ידיד אלוה מנעוריך י עודך % * נער ותן גבוריס, ותרדפם; ביד עלם נפל הענק! . מתי ידמה וישוה לן שלמה?.ד׳ ככה