Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תשרי תקע · p. [Seite 24]

נ כר c בראש כל חוצות, וינלו נהנל ימיהם. (יניס מנדיבי העיר, כראותם נערים האלה ככפרים מדעת, הולכים כפראים ושונניס, וחנקו אשפתות, המה נאנחו על דוע הזמן והמעמד, ותרופה לא נקשו. וכאשר הגיעו האומללים לשנת גאולה, נני י״ג, וינרחו מנית הספר זינקשו החפשית נמקוס רחנת ידים, אומרים מי אדון ליו? ני עם רגלים ירוצו רצוא ושוג, יהמו יסוננו בעיר, נסחורתס ומרכולתס, ויהיו לנזיזן ושמצה כעיני הנכרים, והמה הסנו אשר הפנו. י— נפזנה נא הימים האלה לא מונים, ולא לכבוד דור ראשון היו.— והרג רמ״פ הנ״ל התנכל מסיום נמחשנתו, כדת מה לעשות, להסיר המכשלה הזאת, ולהמציא תרופת לתחלואי נפש מי עניי עמנו, גיסן כה וכה ולא מצא עזר כנכדו. בשנת תקס״ר העיר הי את רוח איש אחד מקציני עירנו—ינוח בשלום על משכנותיו ויחונן הי את עפרו! רקם כגנר איל, וידנר על לב הר"מ לאמור: " אל מרף ידך, ואל תאמר נואש, קסשנס חלציך, והתחזק עוד למצוא שארית ותקוה לילדי עמנו, ואנכי אהיה נעזריך.“ ויקס הר״מ ויקח אתו עוד שני אנשים, הלא המה התורני מהו׳ מאיר העסי, והתורני מהו׳ ליב קנאר, כי.גס המה גנאים דת״ת.ונלוו אליהם * המשגיחים וכו', וילכו אל בית הנדיניס, ויעוררו את לנס לאמר: ־״ ראו את עני נני עמנו ואת לחצם, והתעשתו להם, והושיעום מאשר חנן ה׳ אתכם!” ■ויענו כלס קול אחד ויאמרו: ברוכים אתם לה׳! עשו גס תוכלו! ויהי הס מריקים שקיהם, וינדנולתת מדי פנה נפנה כפי אשר יושת עליהם, ותר3 הרנה נעירנו