Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) אב תקסט · p. [Seite 8]

[ שיב t rwnS שליותבש וצדיק ימוט ידאה בטובה : יצפון לישרים תושיה ותקות מגדים תשאר מעל : לך מערכה לבי nS ימאן בה כל*4 פקוח עין ואתה דע והנחבם : (ויתר במחברות הכאות) משלי מוסר החמלה• והקנאה בלב אחד p בחוצות לבקש ערפו / דהי בחפצו דכשל נאכן נגף ונשכר רגלו ♦ עורנו הוא צולע ומר צורח ני גדל הכאב / והנה כלב אתר נא דרא פצעו ונכמרו רחמיו עליו וימהר רקח רעיה ויעל על המנורה ויתתל חתולה סניג / ער ני נרפא השבר בימים לא כבירים הרגל שב לאיתנו ה*אשון והכלב הלך לשועע בחולות אנה ואנה / וירא מרחוק את הכלב אשר גמל עזב עמו / זירץ לקראתו רקוד ארצה רשתחו צאמר : זו אלף תודות לן מחונני ז הרבית חסלך עמלי / כי לולא עורפך מונה ונענה הייתי כל הימים / אולם עתה יש לאל ידי להתיש פעמי נאחד הנלניש —׳ ולא נופל אנכי מהמה אמנם תחת חת שמחה גלב הגומל / אך עצב וכעס העו לו הדברים אשר דגר הנרפא לאמר "לא נופל חנכי מהמה “ " דהי לימים והנה 1ה בא שנית אל הגומל בקול הידד ויאמר : שמע נא אדוני ויגל לבך גס אתה / כי מידך ס*ה לי / אתמול נסתלתי אני וחברת הכלבים לאמר : כל אשד יבא ראשונה אל המערה אשר שמנו לנו באחד המקומות עשי עצמות עתן לו " והנה ערס צעדו קנירי עשרים פעמות / ואנכי ה«תי אל המפרה והלאה ״ — כשמוע הגומל