Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) סיון תקסט · p. [Seite 27]

[ רסז ] הנפרדים ולקנץ הנפזריס t והאיר לנו במחשכים * בשנת חקמ״ח הוציא לאור המחברת היקרה עד מאול t ושמה: מוסר השכל והוא ספר המדות בה שפחותיו כמלאך ה׳ צבאות דוברות / ונובעות יראה חכמה ומושר / וכל אמריו כלס מן השכל / מלתי ההגיון ומתקות הנפש המשכלת / והעיד מליהס עדים נאמניש מתורה ש3נחכ ושגע״פ / ומשפרי הקדמוניס והאחרונים ♦ ודנריס היוצאים מן הלב נכנסים ללב / ישמעוס ישרים וישמחו / ויחמו המכחישים / ואדני מוסר עפר ילחכו 4 ני שפתי צדיק ידעו רצון / זתוכחותיו יורדות אל חדרי לב * וגס שירים רבים שר המנוח המשורר הגדול ז״ל לעתים שונות על עניגיס שונים / ורבים מהם נדפסו ובאו לאור ♦ ונעלה על נלמו השיר עודך חי במרומים ונו, / אשר שר לכבוד נשמת הדרת יקר הדוכס לעאפאלד פרינץ מברוינשווייג * וואלפעגביטטעל ז׳ל / בשנת תקמ״ה (ונמצא במאסף לשנה הזאת) / עת פרצו מי גהר האדר מל הארז / וישעפו בתים וכפרים אדם ובהמה / וישם בן העלך הוה נפשו בכפו וילך אצל עיר פ״§ דאדר בצי שיש אל ורם שעף מיס רבים להציל נפשות הנשבעים / ושס מצא הוא עצמו את מותו מות ישרים! ני עברו הגלים על הצי שיש וצלל במים אדירים אז דרכה עוז נפש המשורר והמליץ הגדול / וישר שיר כלו מחמדים / אין ערוך אלץ במחשבות עמוקות מהשארות הנפש וגמול הצדיקים בגא / וכל חרוזיו מתוקים כדבש ונופת צופים — אמנם חותם אחד הוחק על כל דברי שיריו / מליצותס קלות ונעימות / משולבות ואחוזות אשה באחותה / בלי לחץ ודחק / ומשתנותיו נשגבות נקיות זשהורות כשוהר רקיע * נהיותז קרוב לששים שנה החל רוח ה' לפעמו / אז ישיר שירי תפארת / גהס התנשא ממעל לנפשו / כי גאה גאה במלאכה הזאת מכל אשר לפניה וידבר על רדת בני יעקב מצרימה / ואין ענו אותם בני חס / ויתנו עליהם עבודה