Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) ניסן תקסט · p. [Seite 29]

נ רה ] (ד) אם כן למה אגנה על מות מאהבי והמה לא מחו 1 מה יתאנכזן רעיוגי? ישוטו ויקיננו על קברות אחי / הלנצח ירד« ו מלאני ש*יס כשאול מתחת? האס תוקד להבת אש נקיב שחת? —־ חי J חי! נלס חייס חיי נצח / ידאו בשמים מעל ויביטו עלינו לאמר : מנקונן עלינס הילודים אשר יולדו ן מדוע חנכו אתם / מדוע יספדו המתים את החיים? אתס תמששו באפלה / תנשלו בנתינה 4 ונחנו ממעל בטוחים מאין דאגה / שונניס נצל שדי / ומתענגים ברוב שלום ״** פה יציצו הנצניס / ושמה יפרחו לפרחים ✓ פה שלהבות החיים עולים ויורדים / שמה יהיו למאורות / להאיי־ נצח * דמיחיך תבל לחצר מלך עולמים / מסוגית נדלחיס מאין איש יפתחם ן נלנז אסורים בזיקי היצר ועליו תשוקתנו 4 בלתי ישבור המות מוטית / אף יסיר חחים / ויאמר לאסורים: צאו / צאו / וחיו לנצח I מבליגיתי עלי אסירי תבל / מה יתהללו ✓ ומה חפץ מצאו בה t עובדיס עפרות זהנס < משתחדס לערימת כסף 4 וישכחו ^וה נורא ננפיס לעוף שחקים / לרכוב ממעל שרפים / להסתופף תחת כסא נמלו / שמה הימים לא ימזדז / ולא יסופרו העתות / עמל ויגיעה אין / הפגע והמות יתמו ♦ ואשתומם על בני איש / יתננרו במעללם / ישכחו אחריתם וימירו נפשם לשרת בתבל / בתבל הלזו I אשר ינדה מעטים ועוברים כרעיון יעוף / ועלימו יעכוי אדס בכעס ועמל ולהג הרגה I להבות נפשו תחת דשנס תכבינה; והוא פתי שוגה בשעשועי תבל ני תשחק לו מעט / תושיט לו שרביטה / יפזז ויזנק כאיל עלי דשא / יסוג אתור / כלמות נפשו / והוא במנרה I גס אנכי אכלם / יחידתי נתולע נאחז בסכך סרעפי < (מזמות שונות עולות על לני ויורדות חדרי נטר) כרתי אבריה ולא תוכל לשוב עוד אל בית אביה * גם נהקיצנו נתנו כחולמים / רעים מחלומות לילה / מיזזות שוא