Ha- Meʾasef · 1808-01-01 · כסליו תקסט (1808) · p. [Seite 16]

נ פ t בעזרו ולא יתענה תחרת ירו " ויצו לאולופירנים משניהן השר הגדול על כל שרי צבאותיו לקחת אליו מאה ^*לף רגלי וי״ב אלף פרשים תופשי קשה מרכבות וגמלים י ועם ךב כארבה וכחול אשר על שפת הים י וללכת למשול בבני עמון ומואב בכל ארץ יהודה ומצרים• לכבוש ממלכות לרד לפניו גויס להרוג ולאבד העומר על נפשו וגם אולופירניס גאות לבש בגדולת אדונו• והודיע בעמים כי בא יבא בקצפו לרשת ארצותם ולכסות עין הארץ באבק פרסות רגלי סוסי צבאותיו ויאמר בלבו שבזרוע מחנהו לא יבצר ממנו לנצח כל יושבי תבל ושיכגי ארץ. ובכל המקום אשד קרי לבוא דגזו והלו מפניו והקדימו לצאת לקראתו לקבל עול מלכותו על שכמם בעד נפשם וכל זה לא שוד, למו כי בכל אשר פנה הרשיע וכשמוע אנשי בתול הדבר הרע הזה וכי היא נקרב ^יחם להלחם בם יראו מאור על נפשם ועל טפם ועל ירושלים ובית מקדשם ■ ויקראו צום ויתכסו שקים וישימו אפר בין עיניהם ויצעקו ותעל שועחם השמים ויהויקים הכהן הגדול בירושלים אמץ לבבם לבלתי ירא מהרב רעה רק יבטחו בה׳ ויושיעס » וצור, שישימו במבואי העיר אנשי חיל מלומדי מלחמה כשביליס הצרים שאין מקוים לעבור בס כאחר יותר משני אנ׳שיס (סי׳ נ׳ ו׳) להמנע ההעברה וכראורת צבאור־ז האויביס כי בצורה ונשגבות העיר והמהלכים צרים לקרוב אליה לרדתח י סגרו אמורת המים וסתמו המעינות המשקים אותה להמית העם היושב בה בצמא ויתועדו שרי ובני העיר על עזיהו בן מיכאיד* השמעוני שר הצבא חיליהס ומושל העיר ויפצרו בו עד בוש שיצור, לפתוח שערי העיר ולמוסרה לאשורים , כי טוב להם להיות לו לעברים ממות בצמא ויחר לעזיו־ז מאד ויחל את פניהם שיוחילו עוד חמשת ימים אולי בהם יהמו