Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 83]

c öitfr ) וולתי אם* האיש אשד ימות צוה קודם מותו בפירוש לבלתי הקצר בלי הלנה, כי אז'מיוויביס אנחנו להכריח את החיים לעשות ולמלאות בקשתו, כימצוה לקיים דברי המא. (ד) ואיורי שאחינו אנשי הח״ק המתנדבים בעם לעשות חקד של אמת, מתעמקים עס המתים בלי תשלום גמול בעולםהזה, על כן תהית הברירה בידם, להתעקק בעצמם עם המת הזה אחרי השהזתו יזם אז יזמים, אץ לקברו על ידי משרתים עושי רצונם; כמז שעשו אנשי הח״ק כעיר בערלים אשר בתוכס אנשיאמת וצדק ויראי אלהיס מרבים, ישלם להם האל הטוב I — ואסיסאת תעשו איש על מקומו ימא בשלום , אין פרן ואין צווחה עוד ברחובותינו, זשלזס על,ישראל ♦ ־^״־׳'"י"5•׳, ~ י! i י f"r 6 20•:Pf5׳7*** rי1" הנה ״,.! ״; 1^.,..,.׳——-י; מיה! 6עד>זע4ע דער 4בריי5זי5ן קענ3יי5| פיר טחד ®4*קזעהרט^מטטע, וויר־ק?יך חידר 3ור בעוינטצג קעהצג, ו.ווי0 פחר pjn4 , מוס ער m חונ4?יק!ין וותר, 4ע{ן־*ייצן *}!יב^חוצד jVib דע£ סימן מובהק, ווידר' מוין לו?עבן, ויינן קויכ^צוריק קעהרנדען 4ייטט, :מ 4ןייך ווידר יחיפגעבךחירדע; מוצר זשעלט חויך; דעד נוריקקעהרנדע!עבענטג-ייטט ווערע נוסאחנדהחפט pm מך פתן ועט 4רחל(זחויטטדייבן גו!מטן,m חיר" דע דאך וואהדטיינזיך מהגר חידר חויפ4!עבטע t\m מוייןועהר שרז׳יל־עעס?עצךפי^רן, הירדע זיך מיה" im פחמויר^־־זוחננן, מוט ער חין דחס רייך דער }עבענדען ווידר לוריקגקעהרט ויירו, חוכר שיך כרו ך דעp עכטן טחדזעחנן; חונד ro מיין עזענדט!עבןל ווירדן דמך יענע עד!ע >ועצסנ£רייצדע קיינט חיהרר היטברי" ועד «ינסן!^- mן }חסע דחהעריעדע^יינך״יןןן, #13i •ריע כור בדחכט דחסזייזער ■גהנדרי* חונר אהנע נעקערייען בפח?4ט ווירד. ג *