Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 94]

( רעד) י ע צבת יוסף לזכרון ריענו יוסף בדיה ברץ ז״ל חבר לחברת שזחרי הטוב והחושיה אשר הלך למנוחתו כדמי ימיו, כן ארנעה ועשרים שנה כיוס ש״ז לחדש אדרשני תקנ״א לפ״ק כל ימי חייו מיום דעתו למאות כרע ולכחזר כשוב היה שוקד על דלתות החכמה ללמוד וללמד, כי חננו ה׳ דעה ופינה והשכל, ולב שהור כרא לו אלהיס להרכזת שזכ כאחיו, לעזרם ולתמכס כנפשו ובמאדו. כי מלבד אשר פזר מהונו, אשר ברכו בו ה', לנערי אביונים, אשר מלאם לבס להשלים נפשזתס במדות זבמזתרזת , בחכמות זבלמזדיות , התאמץ גס כנפשו לתת להם לקח שוב להדריכם בדרכי יושר ולהבינם במדע, בידיעות הלשונות בחכמת המדידה , ובתכונת הארץ וגלילותיה והרבה כאלו• אך מעוצם התמדתו בציון ובלמוד הרבה , החליש גיזו ויחלה בחולי השדפזן וימת• רבים תפדו על העדר כלי יקר כמוהו גם לבנו פאנתה כי לוקח מאתנו ריע משכיל וחבר נאמן, וכי נכרת עץ עושה פרילתפרינז המאסף הרבה חכמה ומותר בתוך אחינו אך זאת נשיב אל לבנו על כן נוחיל אשרהז כי השלים חקו בימים מעשים וימת זקן בימי עלמיו: ועתה עדה המצבה הזאת , כי כיקרתו לנו בעודו מתהלך בתוכנו, כן יקר הוא לנו אף אחרי הפרדו ממנו, זכרו לא יתוף מתוכנו ולזכר עולם יהיה צדיק. ונקונן