Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 61]

( דמא > "תפול חזמותנו הנשגבה אשר היתה לצור חזק להבדילכי "מהעמים אשר נחנו בקרבם עתה תכרתנה אמונתנו וכל מנהגותינו הרבות!"— לא ק אהובי! עם עברי! לא כמחשבותיכם מחשבותינו, חומתכם לא תפזל, (אמונתכם לא תאבד , כי חזק נחזיקנה . כה אמרה הממשלה , k תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל, נחלת אבותיך לא תאבד ולא תכרת כל רע לא יקראך, חוקיך למצותיך הטהורות לא ישבותו ולא תאקפנה. כי האיש אשר דעת אלהים בו, ותורת אמת בלבבו, לא ישטוס ולא ישטון אמונת זולתו, ולא ישים עיניו על ההנהגות החיצוניות המבדילות עם מעם לשפוט משפט נחיז עליהן• תגעל נפשו הרמה מדנים ושנאת האמונות, כי כל העמיס ילכו איש בשם אלהיי אשר היה לנחלה לו, או אשר השכיל ברוח בינתו הטהורה, מבלי לקנאות ומבלי לחרות בריעו ועמיתו האומרים בלבם: רב לנו בעבזדתינו האמת אתנו, ואנחנו באשרנו החכמה הנעלה תשמור מצעדי האיש היקר הזה, בל יכשל, בל ישבות שלום ארצו, בל יפר אחות הריעים מנוחתו ומנוחת אחי אמונתו אשר שם אלהיו חלקו בתוכם , ובפנים יפיס ידבר עמהס דברי צדיקים, לנהלם בדרך הישר, בל ישנאוהו, פל יבווהו, אף גס יאמינו בו בדברו לפניהם בשער• כן חשב וכן עשה האיש היקר אשר היה'בימינו, וכן היו מעשיו בעודו בחיים בקרבכם• הוא האיר חשכת ליל החכמה, והרבה תורת אמת ביעקב * ומה שמת האי^״ הנכבד הזה להורות לכל איש, בלי הבדל האמונה וההנהגה החיצונה, אס חשקה נפשו לדעת דעה, להשביע ממחקחתיו אשר חקר בהשקדה רבה » ובכל זאת לא קר מלשמור \