Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 58]

( רלח) פלאטא גייטאן ולייפניץ אשר עמדל לכ0 עמים הלא האיש אשר אזן לחקר להתאמץ מאזד להרים כבלד עמל, ללהדריכס כדרך הסלולה : דאי להם לאלת כלמלדיל זפמעשיל היקרים י לכנר י!מל להתעלדדו אכשיס נכבדים, אשר למדי ממעשיו, להפריצו כרכה בעמם למעשי ידיהם צלתו כי ראינו פרי עצם אשר נטעו כגן החכמה והמדע, המשמחים אלהיס לאנשים. ומי האיש אשר רזח יקרה בקרבו ללא יראה בשמחת לכ כי יפריח הגן הזה, לעללת נצה לעשות פרי / וישאל ממושל הארץ, לעדר ללעזק ולהסיר קמשוכים ממנו, ולהשיבו לעשות פרי רב הטלב לכל. מי האיש אשר לל נפש חניכה , ולא יפק רצון מהמלכלת כי תרחם גס על העם הזה , זתקחהל בזרזעה הנטויה, בחמלה לאהבה, להושיעל ללהרבות אשרו• — אהלכי הנכבדים! הכה קצרה העת הילס להאריך בדברי לאס כי אפס קצהל הראיתי לכם מהדין והמשפט אשר לעס הזה ידעתי גס ידעתי כי די בזה לאנשי יקר רוח כמלכס המבקשים שללם מין האנושי בכלל, להשיב בדברי אלה, השאלה אשר שאלתי בתחלה: הנכון הוא ואם חובה היא להממשלדת לשים עיניה גם על ילדי העברים, להטיב ולפאר גדולם וחנוכם לעתה אדבר עוד בדרך הכלל על הפעללה אשר תבלא ע״י המעשה הזה , אשר אנחכל עושים היזם בחנוכת הבית הזה. כבר נלדע?נתאמת הדבר מדלר דלריס כי אין טלב להאדס להרים כבודו!?לאמץ כחלת כפשז כ״א ע״י האמון והלמוד הנכון לבדל. ק היה הדבר בימים הראשזכיס כאשר מצאנו כתוב בדברי הימים למלכים הראשונים ר׳אשר גדלו והצליחו כל עת אשר הלכו בדרכי יזעציס זעשל מצות חכמיהם, ושמדל משמרת כבזפיהס./ אשר שמל להם בענין החניך