Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 47]

( רכז) כדרך עקלקלות; לא יחפצו לדעת הדבר על מסכל ולהשיבו על אפניו כמשפטו, כי אס כל חפצם וכל תשוקתם להראות כוחס לכנות ולסתור לנטוע ולעקר; בתיהם קורי עכביש , יהודתס על קו תוהו ואבני מהו ורוח נשפה בהם ואין• נעל כן תפוג תורת אלהינו, על כן לא עמד טעמה < בה , וריחה נמר י גס זאת עשו לך עס הפריך אשר כתבת , החפיאו עליך דברים אשר מעולם לא עלהעל רוחך, העמיקו שאלה הגביהו למעלה, כמשל בפי חכמי התלמוד, לעייל פילא בקופא דמחטא. מ״ב״ם צר לי מאוד אחי! צר לי מאוד• איך נפלת עם אלהיס, ירדת פלאים בית ישראל! ואם אמנם לקחה אזני כבר שמץ מזאת, ואלי דבר יגונב זה ימים רבים ממשפטס זממעשיהס , לא האמנתי כי פשתה הרעה הזאת מקצה עד קצה י פלוני (אל לבו) חבי כמעט רגע עד כי יעבור הזעם, על כן אשים עתה ידי למו פי? והיה אס כלו לדבר אז אקום, כי קרוב מצדיקי, מי ירשיעני? מ״ב״ם אני בעניי הכינותי ההפר יד החזקה לתועלת בני ישראל, כאשר כתבתי באגרת לתלמידייזהן בן יהודה לאמור: יא) קנא קנאתי לה׳ צבאות שראיתי האומה בלא הפר מחוקק שלא יהיה ב! לבד עיון אמתי בלי מחלוקת ולא שבושים• ואמרתי מעתה יא).;עיין באגרת הר״מבם ד' ט״ס