Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 17]

■m ( קצז > דעו לכס בכי! דבר גדול דבר החכם , והאמת אתו. כי לא אשר יראה האדם; האדם יראה לעיניס־, זה׳ יראה ללבב — אס מחשבתך פגול היא לא ירצה פעלך, אך כי תכון לבבך לקראת אלהיך, למען עשזת את אשר צוך, והיה כי יקרך דבר אשר ימכעך לכלות מלאכתך אשר החלות, גס לב נדבה אלהיס לא יבזה / יען עשית ככחך אשר בנפשך. ־־־־ ונכבדות דבר החכם הזה / אל הגדולים אשר בארץ המה, ובידם כל טוב להיטב לאחיהם , ברוחב בינתם וכח נפשם היקרה , אשר גדל? מעל אחיהם , לעשות טוב בקרב הארך, לבל יחתו ויביאו מורך בלבכם , לאמור: הן נגעי אדם רבים המה , העומדים קביב להקטין, ולהפריע איש איש ממלאכתו, טוב לו כי ישב בדד וידום זזה כל אדס בשומו לב לפעולת דבר לטוב, ימצא סבות מתנגדות עומדות על ימינו לשטנו! וכאשר יגדיל לעשות , כן יגדילו שזטניו — אך יחגרו בעוז מתגיהס לעשות חיל ׳ ואל ירף ידם גס בהמצא שטנה, כי אס יוסיפו אומץ וישובו למלאכתם. והיה כי שגבה מהם עד כי לא יוכלו לה, ונלאו עוד למצוא עזר למען השלם מעשיהם , הלא טוב הוא את אשר כבר עשוהו! ואך זה הוא יעוד האדם באדמה אשר שלחו ה׳ , להתאמץ בעוז כל עוד נפשו בו; למען הניע כחותיה אשר ישככו, בה מבית החוצה , כפי אשר תשיג ידו ׳ להשלים כת נפשו אשר כתן ה, אלהיס בקרכי• ־־־ ־, לכן, אתם חכמי לב, אבירי כת! היו לבכי חיל! גס כי תראו אלף מימינכם , ורבבה משמאלכם להדיחכס מעשות הטוב, אל ירך לבבכם , ואל תקוגו אחור י באג« הרימן