Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 35]

י(;בז;) %לרדף ולהדף עושי רע / לקללם ולקלותס: הרתוכות קריה•־/ . ובין קהל ועדה ׳ אל הפנו לדרכם / ט תועים המה^/־^א יועילו / אך ישתיתו את נפש החוטאת — י . , לו * *חכמו'ישכילו בדרך קמים ■הלך מ החכם מגדולי חכמי כתלמוד ״ (ברכות דף יו״דיע״א) v *) בשכונת רבי מאיר היו נד_בליעל אשר הציקו לו עד מ?וד / ויהיו כקוץ מכאיב בעיניו על רוע מעלליהם / דעקי אל ה' / לספותם נ"לוגם ולהנתידם מן הארץ ״ אך אשתו אשת חן כראותה אח.אשר עס ל3מ / סי«ה בחסה בחכמה לאמור : אל נא אדוני ל* למה תעשירלה לאחיך? הלא כה אמר דוד מלך ישרן! : יתליו חטאים מן האדן < וישעים - עוד אינם ♦ חוטאים 'לא אמי (שתשמע לנהור-■עלי גופי * הרשעים העושים רשע) ני אס חטאיס : (והס העונות והפשעי<ר) -כהתס* רשע/ ורשעים מדאינס״• תלשי I עשה■ זאת איפוא-: שאלאשרי׳הרע לך / וחיקר בעיני ה׳ אלה*ך / .ני תעשה הישר בעידו נדוד עבדו ן התפצל גס אתה נעלם / . למען ישובג מדרכם ותיו * . ־; * :; .j ׳ ־ בינו נא דברי החכם הזה ומענה אשתו / אשד לא *w קו מדרך לער. הישי/ ועשה יל אשר בידו לעשות / למען הוליך את שנדו' הרעים במישור (כי לולא נאמר כן / ’ הלא יפלא על :החכם הזה / איכה נעלמו מעיניו דברי התורה? והיא גס היא וזדוע לא השיבה אמריה לו מתורת משה : הונח תוכיח את עמתיך? — ) ואחרי רואו / כי המרו את עצתו /י וימאנו שמע לקולו * הסתיר פניו מהם •/ ולכל זאת לא שפך נוו עליהם / אך גדאגזן נפש פרש'כפיו השמימס <c אולי/יאסף רוחם רגועז כעונס / ולא יהיו עוד למכשול? לולי אשתו. הישרה ־*) הגהדברימי דהו! בשבבוקי׳ דר״מ./דוהו<.קמ}ער; לוי ־טובא־/ליה קבע• ריוז נ לחמי ע לדה ו /.• כי היכי דליחותז! אמרה ליה ביוריה דביתהו : מאידעתר דכתיב י,תמנ חטאיה.1 זד כתיב חוטאים? חטאיה כתיב וגס כיפיה לקרא מעיד וישעיה עי: איגם / כיון דתמו חטאים / זרשעיס עזד אייס? מי רחמי עלייהז לציהלח נתשוגה י .