Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · שבט תקן (1790) · p. [Seite 27]

( קנט ) אחרות שבאינדאסטאן! ומה עיב היהודים הרכים האוכלים בין הענז״ס ועובדים עמהס לנלולים / אם אמת שעדיין אומרים מי ישראל אנחנו ושמליס גשר ערלתם / ושומרים יום השנת וי״הב כמו שנאמר בד״ה הקצר הוה / וקן לחנם ויחכם עוד כי יוסיף לחקור כדרכי חכמתו על דכריס רבים לא זכרנום עה / ויותר תכלה נפשנו לדעת כל זה מיהודים שכקאליקיע מדעת אותם מפי יהודי קושין / ני לפי הנראה אם יש יהודיה כקאליקזע / עדיין שוקעים על מנהגיהם הראשונים / כי לא באו לידס עדיין אותן השפריס שהן בידינו מן הנביאים / ולא אותן הספרים שחוברו כינינו בגלות / וכל אשר נשמע מהם יהיה אות ומופת על אמיתיות רנות שאנו מחזיקים בהם! ואין כידינו לבררם נגד העועניס עלינו ואולם באשר שאין ספק כלל שגקושין יש יהודים רבים / יותר נקל לשרים ולנככדיס שנהוללנדי לחקור■ על הדנר / ולשמוע מפיהם כל הפי־עיס שבעניין זה / שמתוכם נלמוד לדעת אם יש דבר אמת וצדק בדברי הימים הקצר הזה אס לא גם היהודים אשר במלכות דענימארק! גס הס יעזרו לדבר הזה/ ידעתי ני האיפות ההולכיס משם לטראנקעבאר שבהודו / נאים על תוף מאליבאר ולקושין בפנוי קניית הפלפלין שמוציאים משם / ואנשי שם שבעדהנו אס ידברו עם מנהיגי האניות ואנשי שס שביניהם / גס הם יפנו לב לחקור על הדבר / דשימיעזנו מה נודע להם / ומעדות רכים יתחזק הלבד יותר / ולדעתי בהיות שאין המרחק רב בין קושין לעראנקעבאר / ויש יהודים ביקושי! / יש נס קצת מהם נעראנקעכאר / יושבים במחוז ההוא / או עוברים ושביס לסחורה ולמ״ומ / ויש ניד הגאווערנער הד*אני אשר שם לעמוד על מקצת אמתת הדברים סוף דבר. הספקות האלה אשר העירותי / כמעע מכריעי© את כף המאזנים / לחשוב כי רוב דברי קצור ד׳ה זה הס מסבל נס יחד! ורגע אביעה במכונז דבר דבור על אופניו / וזכור תזכור נפשי כי על כל פנים יש יהודים בקושין ובכל ממלכות המזרח / וכעדות הסופרים והסוחרים כלס גס כפי הכרע הדעת באו שם מימים ימימה מערי מדי וגבולותיה / אומר