Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אב תקמט (1789) · p. [Seite 6]

\ ( עכו ) אגוז ואש־ליך פאר נזר וא־קוב זמן י חלד1 בא־רק טמ-אה את־נזי־רך י. איךד .*־ערב לי אכול ושתות פעת א-חזה י' "בי .יס־חבו ה־כל־בים את־ב״י-ר;ןז ׳׳ א1 אין־ מאור יום ןדוי מתוק לעי־־ני בעוד אראה בפי ש־ריים’ פגרי לש־רעי כיוס ה־ינו־ינים לאט הרפי מעט’כ* לבר י מלאו כס־די' ונפ-שי מ־מרו־ךעי ׳ ןןת אז־בךה״א־הלה אשתהחמ־רןז!?ז¬ י" כור א־לולי־בהיואמ־עה״את שמ־רץי ציון ■בלי-לת יפי אהבה'ודון עו־ררי ׳ למאד'ובף נק־שרו נפשות חבי־וץי הם ה-שמ-חים לשללתך וה־כו־אבים* על שו־ממו־תך ובו־כים על־שב-ךיןי מבור שבי שו־אפים נגדך ומש־ת־־חוים ' י איש מ־מקו־-מו אלי ’נוכחי שע־ךיןד 1?לדי המו־נןז אשר גלו'ונת־פ־זרו• מהר כ^ת יפי , יש בקנה הזאת קנת זדיה ע״פ הדקדוק אשר שנה מחירה בכמה בעבור המשקל כמו כלילת יפי הראוי יופי / ואולי כונת% לסמכה אל מלת אהגה לומר יפי של אהבה / אמנם איננה מלינה נאותה מוזר״שד ♦ עדרי המונך עד תילריך הנה לא הביא הלב המתרגם שני הבתים האלה בתרגומו ׳ ואמר מהרש״ד העעס / כי המקונן דלג בם מענין לענין/ התחיל לדמות בני ישראל לעדר הצאן ן ואח״ז אמי המחזיקים בשו^יך ׳ עזי.