Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · סיון תקמט (1789) · p. [Seite 19]

( רעה ) אז ירדתי מעל מרכבתי / לחיק עוד הפעם את ידיד נפשי 1 חייתו לשחת הגיע / ומה הוא פקח את עיניו נכאות ממות / פרש לנגדי ידיו הרפות / ובקול ענות חלושה דגר לי לאמור הנני גוע אכל נצחנו I אתה אל אחינו תשוב / לך וקח ברנותי אלה האחרומת וכרך אליהם תשיב / כנה דכר / ותצא רוחו הישרה / בהאנחו ופנה למעלה? ראשו נטתה לארץ / על לחיץ הוצק צלמות / ונשל הדגל מידו וימות ♦ חזיון מיתתו / לנגד פיני תעמוד תמיד / בחיר מרעים אחינועס ל עדי עד לא אשכחך " בתלי דמעה הורידו עיני סכיב גופת איש הכי נכבד / קחתי בין זחעותי את דודי המת / שכחתי אותי / שנתתי גני עמי / כי תסנון עלימו המלחמה / לולי נערי הקימוני מעליו ׳י וסבותי אני שנית מול פני המלחמה החוקה / בלב שלהבת/ ליאש / גס נה לשוא חפרתי מות לנפשי / והנה נשארתי / לקונן עמדך * אהה משריה כן תהיינה עתותעו מקודשות להתעלס באהבים / לחושך לתוהו! לריק מכל משוש / בשוב אלהיס אותנו נשוב באבל / עודנו תכלינה עינינו מייחל נוחספיקדנוהו שנינו / צרה ישופנו איש על עבר פני אחיו 5 ועל לחיינו דמעות בדמי יתהלכו למו / דמעות לא נוכל הצפינס * מן הוא והלאה כערער נהיה בעינינו / בנקיזן שמחות לא נטעם במנעמיהן / כליל יופי משוש נל(לו יומר אחינועם נמת עליו חח ולקח הכנור בידו) עש תפנוקי הזמיר / היו לנו שעשוע מאוד מאוד / לא תערכו לנו / באין אחינועס עמנו ן אתינועס I ידיד האהוב לכל / הנותן מעדנות לכל חדות לבנינו / אהה I איננו " זה חלק גורלנו עשריה / כל גיל תחת השמים אין נכון לו / אף לקדושים כארץ המה/עת ממהר מדי עגרהקקח אותו איכלי שן לחילה פור תתפוררנה וכסאות למשפט יתכחשו לה ן <תקטן עוד זאת / על משואות היכל על ארמון ששמם לא יח ב % 8! ינוד 1 ו עב עב) י. ה׳/דג / קת ממן; V / "i ilm יבינו נשו וה רפי! בנוסם * ■ימו לשו« לאה דקף יר,י חיל / / מלט ייביס נחנו בוכתינו! י ־‘1' נמתנה, י י / חפף ותי למו, / קומו! תתפארו" , למצוא; , ואינני׳ i ומה [ או