Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אייר תקמט (1789) · p. [Seite 19]

( רמו. ) ככלות לפלל. ויןס על רגליו / אז נגשתי / ויחבקני ויאמר: הן קדמתני / על לעתי לצאת לקרתך / לולי עתה באת אהי I עוד מעע רגעי אלו כעוסות לחיותינו אנו חיים על האדמה! מי יודע אם לא המה חרוצים לאחריתנו / ועצם היום הזה 1 יפריד ביני וכינך " אכן כן חיינו אשר לא ננהל מהמותה וממות כחלקת השדה התעתדה למות יפגיע היום שמה / אין יקר יתר גדול מזה " לי אמר לגי כי לא אראה השמש תזרח היום ככואה / כאשר לא ראינו צאתה עודנה / ברכני נא ידידי / נאשר דמינו כן היה תהיה עתה עת קצנו י אס נשוב חיים שנינו / אס נא נכא ונתראה יחד כמנצחים / מה מאוד תרב אז חדות לכנו / עתה לך {ך ושמור נפשיך באשר תוכל / וכאשר תכונות קרנות יחפזצזן ♦ מי יתן נערכה יחד ומקרה אחד יקראנו אס לחיים ״ — אולם טוב חייך מתיי / ני עיני רניס עליך / ומעע מזעיר עלי ישאו נהי " נזכרה אחי את עוני נחלת אבותינו / ומי יתן ואנכי מחיר דמי אקנה את שלום ארץ / כנה דגר האיש רפול על צווארי / ודמעותינו היו שפתינו אתנו * אז יתקע גשופר וחצוצרות התרועה נתנו נש להאשף / נוע התנועע המחנה / ויתאו ראשי הצבא שג וישיש וחגקג איש את אחיו / ואיש את רעהו גרך , וקול המון נגיר מלא את מרחבי המערכה / גס אנחנו שכנו לחגק ולנשק.אותנויחד/ אחר אל מקום מצבנו הלכנו " השאר בדפים הבאים ־ ישלי *זג 2 1$