Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · שבט תקמט (1789) · p. [Seite 10]

( קלח ) ויש מחים‘ומחליקק / יש מושיעים מיד ליד ן והאומרים יושגין ומרקסין מאפל מן השיר שהמאו אחיהן: לעת ערב הנל שנין לגיתס / ומצפצפין ומהמם כשריקה הולכת ומתמעטת / עד שהאחת פורחת ומשוגכת ומחצצרת להיות העם נאשפין למנוחה: המלכה חשוכה וחניכה עליהם מאוד : אינה יוצאת לקושש פרחים ואינה עוסיזת ככל מלאכת ענודה " אלא יושנה לה נקתדרא/ופוקדת ומחזרת לעורר את עושי המלאכה פנימה: לא נתנה לה היצירה עורןץ אלא ככלי ד ינן של מלכים / שאינן משתמשין כהן אלא לנוי אכל לא להזיק : כשהיא רוצה למייל ולצאת / אזי כלס מתוועדק בכית ונמלכים והומים גמה ימים קודם לפן / ומפקחין על עסקי הדרך וכוחרין לה יום וזמוזג ונוח: ואז המלכה יוצאת כראש / וכל המונה מתאספין סמכה / ׳ועומרי{ אותה ומגינים עליה * וכל אחד ואחד דוחק את עצמו להתקיב יותר אל המלכה / ליראות לפניה ולהראות לה חביבותה : כשהיא יגיעה ממורח הדרך / גדודיה תומכין כה? וכשהיא נחלשת כיותר מכתפין אותה לגמרי: כמקום שהמלכה רוצה לפוש / תיכף עומדין כל חילה סמכה : וכשנלכדה המלכה / כל צבאה נישמן עמה 5 ואס נקצצו כנפיה / הכל משתיירץ אצלה / ואינן נשממץ ממנה אילך ואילך : כשהמלכה מתה כחולי הכל בפולין ממ לאכהן ומתענין / ואינן מטיילים כשדה ״ אלא הכל עומדים צפופים / ומקוננים בשריקה עצינה סכיכותיה נ ־ § צפרדע של משה *) הנקרא קרא״קאדיל וכערכי אל״תחמס / היא חיה דורסת ורצחנית מאוד : דומה לעקרב משונה וגדול / הולך על אר3ע רגלים קצרים ועמם / ומסומרים נצפרדים חזאים מאוד : חי כין כיס ובין מכשה : ויש לה כח עצום בזנכה שהוא משפע ויוצא מגופה כשל דג / מלובשת כעור של קשקשים קשים כשריון כרזל על גמה : עיניה קטנות וחדי הראייה *) הראנ״ע בפרשת וארא