Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · טבת תקמט (1788-89) · p. [Seite 18]

( קמי ) וכאשר ישנא את המלך הרשע והמעול / כן יתעב בתנופת האב אשר רקה את גנו מתבושש בדמו ולא מנע את פיו מלדבר הכופות לרוצחו י ויהי היום ויתאמץ קרעזוס מלך רייויען ויגד לקאמביזעס כאשר עם לבבו וייסר אותו על מעשיו הרעים אשר לא נשמעו עוד כארץ פרש / ויצו קאמביזעס להמיתו; אכן נאשר ידעו כלס כי ינחש על אשד עשה בהיות חמתו שכנה/ לא הרגוהו ויהי כעבור ימים מעטים ויתאבל קאמביזעס על אשר עשה / על אשר המית את קרעזוס כי הוא היה לו ליועץ ולמשען גדול 5 ויאמרו לו עבדיו כי עודנו חי / וישמח מאר ובכל זאת הרג את האננדס אשר לא האזינו למצותיו " ויהי קאמביועש שנוא ומתועב לכל ארצו ויקשור עליו פטיזיטטעם אחד מן החרעמיס קשר / ולו היה איז אשר היה בצלם ובדמות טאנאקסאדעס כן כורש אשר הרגו קאמניזעס / וכאשר היה״נשתר׳ונעלס כי גאל קאמביזעש את ידיו בדם אקיו ויושיב פטיזיטטעס את אחיו על כסא המלכות כמדי וישלח מלאכי® בכל המדינה לאמור : זה הוא גן גורש ולו קאות המלונה * וקאמביזעס כאשר שמע אח הקשר אשר קשרו עליו וילך אל מדי בחיל גדול והנה קרה כי נפלה החרב אשר היתה' חגורה כצדו מתערה ותתקע ביריכו וימת / וכל הארץ משחו עליהם את זמעררים אמי פטיזיטטעס למלך * זמערדיס כאשר ירא כי תודע ותגלה הרמיה אשר עשה נסגר תמיד גהיכלו ולא יצא מפתת ’’ביתו וכל מעשה המדינה נעשו על ידי משרתיו ואנשי סודו * החרנזוס זמערדיס לקח לו את כל נשי קאמכיזעס ונהם היתה אשה גשם פהעדימע בת אטאגעס * ויאמר לה אביה לראות אס יש למלך אזנים בהיותי לבדה עמו / ני פורש קצץ את אזני החרטום זמערדיס על כי האשים את נפשו בעודנו חי ויהי כראות פהעדימע כי אין אזנים למלך ותמהר ותגד לאביה / והוא עס שש מכדי הארץ קשרו קשר ״ בעת ההיא בקשו החרטומים להגיד שנית לכל יושבי העיר ני זמערדיס הוא המלך ולו תאות המלונה י וילך על מגדל גבוה וידבר בקול רם עם העם ויודה את חטאו ויאמר להם כי המלך אשר ימלוך עליהם הוא ומערליס אחיו ולא אחי נורש (אחר כן נפל מן המגדל וימת י ויהי