Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · ניסן תקמח (1788) · p. [Seite 8]

( ריב > התחכמו קצת מחערי הטבע בזמנינו לחלויץעל הראשונים גפנין התהות המרגליות / נאמרס שאינו מתהות מחולי הרמש / ני אס מאיזה ריר החומט אשר יטיח בין משבצות הקליפות לחבר® יחד לבלתי ירחוש שרץ אחי התיכו להמיתו! וראיה להם הוא כאשר כבר נמצאו איזה נרתקי מרגליות מנוקבים מתולעים אחרים * והחומטיס אשר בתוכם סתמום מבפנים באיזה ריר והסתימה ההיא התהוה למרגלית / ומזה הקישו על כלם < אף שהן נמצאות בכל חלקי גוף החומט / בראשו בבטנו בקיבתו ובשאר חלקיו! וחכמי טבע הראשונים אמרו / שהמרגליזת הן מין חולי אצל השבלולים ההמה כמו מחלת אבן אצל מין אדם * החומסים האלו נמצאים ממש בכל חלקי העולם אס מעט ואס הרבה / וגס באיזה נהרות במדינת זאקסן ימצאנו ויצודו ממין הקליפות האלו / אולם הרמשים היותר חולים וחלושים ואשר בקרבם המרגליות היותר גדולות וצלולות וקשות ימצאו בתוך הימים אשר בחלק אזיא ובפרטות בלשון הים הפרסי (פערזיטד‘ 4וצנער*בוון)’"באי נאלץ .Balz אשר לזה יקראו המרגליות ההן מרגלייור־[ ’ מזרח? (6ר ־־ יפננ1צו!יטע פעי!) והן יקר הערך יותר מזולתן / להיותן גדולות / עגולות / וכות / צלולות ולמות מבריקות י ובהיות שהשבלוליס ההמה שוכנים על פי רוב בעומק הים ויתדבקו על פני הסלעים אשר בתהומו מבלי לעזוב את מקומם כי אס מעט מזעיר / לכן לא יוכל האדם להעלותם בלתי אחרי יגיעה רבה ובסכנה גדולה / ולהעגודה הזאת התעתדו אנשים מדלת העם פחותי הערך אשר נושאים את נפשם עש1ת המזימתה אס רק מתכונת הכסף יהיה משכורתם להחיות את נפשם / והמה יקראו בשם שוחים (ט 1 וי^עד) או צו^ים (טויכננר) אשר ירגילו עצמם מנעוריהם להתמהמה תחת המיס / ולאט לאט ירגילו עצמם לכך / עד נאשר יגללו יוכלו לשבת תחת המים ולעשות מלאכת לכמה רגעים / ולפעמים כחצי דגיע שעה > כרעיון הים הפרסי הנזכר יצודו המרגליות בשתי עתי השנה / געת האביב ובעת הקציר / לא יותר / כי בעתים האלו ככד התל החולי ההוא אשר יוליד המרגליות לנגוף