Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אב תקמו (1786) · p. [Seite 2]

הוי קריה הומיה! הה ארץ שדולה! מי ימד לך' ומי ינחמך.? גילך נאסף• , משושך הרד לקבר, פרידריך הגדו;ל שב לעפרו — לכן פרייסץ' במר־ מבכה, ובראנדנבוו?. עיגן קולה ,׳ . לבי' לבי' על מלט מעי מעי על שר עמי — הה נפל מגיננו! בשרו בערי' שכ-נינו , הגידו בחוצומ סביממינו , משמעון 3ממ• ארצוע נפר ומספוקינה כף אל ירך, יום מהומה ומבוכה• היוס הזה* ללב על אנוש ני גזע• בחיר האנשים —*־ ואת עמי! הצע השדודה•( ישראל• אשר גרע כהשקט׳ ושלוה מחמ שבסו הסי אלי אזסך והקשיבי ־^• אל- מקוי שמוע חפי מהלל4 פרידריך, כי קצרה לשוני; אל' מאלי האזין מעשיי נוראומיו, כי חדל מאמי כ א ספורומילמו׳— אך סובומא־ וחסדיו לך , עתי! אן מושיה אשר הגדיל לעשוע עמך , אזציר למען משים י לצ לדעמ אע אשר אבדת. היום , ופרשמ אמי כפיך השמימה והמפללמ אל ה• במוס לכך על נשממ הצדיק: הזה• לממ לו משכרמו פרי' מעלליו מרב «וב הצפון ליריאיו אל מי אמלט ארז מאלמי הבכי והקנה ויללמ איש ואיש מיושבי ארצו כאשרמאומינה ל פר ידריך בחיר ז?8אמס'