Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · אדר א תקמו (1786) · p. [Seite 6]

מסקל הכרס וחשים גדות , עוייס לא ♦בשלו בה,( -ועיט אי« בליעל חחי »נקוה אש קנאה דיא אשו בלבי בועות , וחוב נקמה חרבי ההורות , ההיינה יל?גם ה“ ׳למזכרת, מאתי 'יאיי*" מוכה מהולי דיז»ן , ונגוע מ5געי הבערת נאום רורש טוב לעמו . אמתי השומרוני . אל עדת 'משכילים חכמים תורניים חברים לדורשי לשון עכר אשריכם ואסרי חלקכם , ’ כי פעלי/ס טוב תכי משנורמכס שלמה מעם ה" עוסה סמים וארץ השבעתי אמכם , ידידי! כאהבת. האית להעמיק אפ דברי אלה מוך מכמבכס המאסף , ולא מגורו מפני איש; כי אס אהבת השלום מדה גמלה, אהבמ האחת גדולה ממנה , ומה לנו ולשלום כמקום אין אממ? נמכונא אמ ג5 העולה על רוחי כאשר הוא לפניכם מלה כמלה ואס לא כמליצמכם מליצתי , כי חדלה מאמי צחומ לשונכם , אל יגשימו אשם , צי האמת אגיד ולא אכחד ואשימה לפניכם תולדת מליצמי הצעירה לימים, הגס כי איש אנכי בן ארבעים שנה זה לי כעשרים שנה אשד. אנכי יושב פי , ומימי הימה עבודמ הכמב והמכתב חקי, כל העם כבדוני על נועם מליצמי וקראוני סופר מהיר ואנכי ־ לחמתן ידיעתי נתתחממי כלבי לאמור : מי כמוני מושן בעט סופר'? חי זולמי מצ'א מחשבומיו בלשון נקי כועס לקוראיו? הי יראני דבר חדש אסר לא אדע כתוב, כי לא חסרה מאמי מלה ז־דכר , ואס לא הגיעה יד לשון עברית. לברר מלתי ׳ מלאמי התמתן כמלומ תלמודי ערבי כשדי עני ובמקום אשר קצרה גס ידיהם , פנימי אל מלאכמ הנקוד והחרוז הדברים אשר צתקמס עליהם כהקדמת חכמככס בצדק* ולולי מכתבכם , עוד היום היימי עומד בשגמגי כי .ננעלו כפני שערי הדעת <• נעצם רום לצבי צא מסבת הרבנים אסר חיכו את אגרומי וקראוני <?לין, עד שהפרזמי עוד מן המדה , ואחבר שידים וחרוזיםספעטים -י גם אלה מצאו חן בעיניהם , הגס שאתשיס אנכי היום לסירים וחרולים וחי הכימב! שנמב עלי גאון אחד מגאוני דורנו, ז״ל איש חכם ועופר כיו עלו מ ממלות כשבת המגיע לנמל ים איש סכרא ר בא מהפרא דיוקכא בלשון חכמים מרב״ס בלשון זהורית עושה חתזיס נאים לכבוד ולתפארת וצו׳ * זדבריבם