Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · כסליו תקמו (1785) · p. [Seite 16]

ה בקורת ספרים חדשים □רר סליחה־מדויקת ומוגהת בשקידה רכה ונו״, ומפורשת ושוס שכל להבין כמקרא וגו'/ הכינה גס חקר באורה המדקדק השלם ר״ יצחק לביית לוי מסטנאב ברלין שנת. ינקמ״ה לפ״ק דפוכן לזברת חינוך נערים• אורך העלה• מקחו יו״ד גדולים מחנה הגונה נתן הרב המבאר בכאורו זה לאחינו היהודים, לפקוח עיני העברים על דבר מפלותיהם ותחכותיהס, כי בלעגי שפה ידברו, והוא לא כן יי-ישה, כא׳שר הר^ה הרב להראות. ככמה מקומית בספרו, מלבד שהשכל מחייבו מפאת עצמו• גס הר״אב״ע בזמני ככר קרא חגר על הפייטנים האלה, וקראם בשם הראוי להם : אמנם מכה נושכת. היא, על כן יתכבד הרפואה; אבל אשרי האיש אשר מלאו לכו לעמוד בפרץ, ולא ישמע לקול המון המתלוננים עליו, למען הצדק שבושיהס אשר הס רגילים בס, ולכליתי הכר חוסר ידיעיתס כי כן יהיו יתמיד הנבחרים המעט והסכלים בראש כל חוצות ירונו ואל נא יבה5 הקורא בדוחו לאמר שגה הרב כרואה, יכי ירא« שלא העיר כיוח קנאתו על כל השכושיס אשר עצמו מספד, לטאטאם במטאטא השמד הלא כבר השיב על הטענה הזאת בהקדמתו, אשר היא קטנה הכמות ורבה האיכות, וז״ל ,,כי הנה מאז נדבה רוחי "אותי לגדור פרצות הקציצות וג״ו ואעבור גס על אלה הסליחות ,,ואראה והנס מפורצים רעו יסידותס ונפלו אשמתם, ואהי שובר "באבני שורותס, ואחתור כקיר לחלץ אבני השגיאה ולהביא אחרים "תחתיהם, וירעשו הספים והמוסרות ירגזו והחומה חשבה להשכר, "כי רבו הפרצות עד שהיה הפריז מרובה על העמוד אז כבדה ידי על הגהתי, ואמרתי לא עת ומקום להשליך אבנים, כי אס אטיח אותם רק טיח תפל, ואקיים אמרם ז״ל טוס ולא תשפוץ ואני לא אוסיף עוד לדבר כמה שיראה הקורא מדברי הספר הנכתבי-ם באותו נעימות הלשון שהי׳ רגיל בו ה״ראב״ע כשישים על לבז להלחם מלחמת השכל הישר נגד הבערות• דברים המחדדים, חדוד וחדוה, חכמים יחדו, וכסילים יחודדו: מי יתן והיה עם לבב אחינן עס ה", לתקן את אשר עותי הפייטנים, ולהתפלל למלכנו בשפ? ברורה ובנעימה קדושה והיה מעשה הצדקה שלוס * י -ר ב — ר־־־־‘