Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 149

אגרות ש״י פין. אג תר״א. אל כבוד הדירעקטאר לבית הספר אשר באדעסא החכם הגדול מהור״ר בצלאל שטערען נ״י. כאשר ינעם צלצל המזמר־הלילי ברומית חצות ליל ובערפלי צלמות, המרעיד כהנה זמרותיו את מיתרי לב רנש שוכן בדד וגלמוד, ככה יקר היה לנו לראות ממרחק מכתב יד כבודו שלוח אלינו לברכנו ולהודות על מעשי ידינו, בעוד חושך מסביב לנו ורומית מזימות האיבה משתרעת לפנינו, כדומית הים המבשרת סער נדול, ורק לפעמים יחדרו לאזנינו קול חרפות ונדופים מאת שומרי חומות^האמונות הכוזבות- במו חפצנו אנחנו לשלוח יד בקדשי־אל. ברוך אלדד האמת אשר מצא לו מלאכי קדשו בקצות ארצנו, אשר ידעו לערוך וליקר בל דבר בערבו ואשר בה להם לצות להמון שאון רב שקט, ולהשביח משברים, בי לא ברב אנשים וברוב לוחמים תתעודד מלחמת החכמה כי אם ברב חיל, וחכם אחד במעלתו ימצא לו לנרש בנערה אחת המון לוחמים בעוז ההרנל ובעינים סגורות. במכתבו היקר ראינו כבראי טהור את כל מזמותיו הטובות ובהו הגדול, חום רגשת לבבו לטוב השכלת עמו, בו ננלה לעינינו בתור תומך ידי עובדים עבודת ההשכלה ומעיר להם לעזור. קראנו את המכתב באזני כל ידידינו ממשכילי עיר ווילנא ותהי רוחם עליהם, בשמעם בי מצאו הגיונם הד נעים בלב יקר כמוהו ונפשותיהם מרחפות בין בתרי רוחו הטהור.- "יחיה אלהים את רוחו" קראו כלם כאשר החיה את התקות הטובות אשר חלנו והרינו זה כמה. כי באמת מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק. מכתבו היקר נתן בלבבנו עוז להרהיב את נפשנו לבוא עמו בכתובים, ומטובו, אשר נוחיל רצון וידידות, יהיה לשום עינו על דברים אחדים אשר אמרנו לדבר באזניו דברים הנוגעים לעצם המחבר. 1) המחברת הראשונה מפרחי צפון אשר קבל בבודו-היא במבשרת ובמעירת את לבות משבילי בגי ישראל הנרדמים לעבוד עבודת הקדש ולהוציא ציץ פרח (10) 2239