Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 94

צאן ההרגה. הרוגי־ מאהליב על גהר דנעפר (צום גדליה תמ״זס. שתי פעמים נפגשו עם הרוסים וקהל היהודים ברוסיא הלבנה בהפולנית) בימי־ מלבי מ ם ק ו ו א, שלא הניחו את היהודים לדרוך על גבול ארצם - ובשתי הפגישות הראשונות האלה הננו רואים דם ואש ושומעים צעקת אנוסים ומוצאים להרג על קדוש השם. בפעם הראשונה, בעת שכבש א י וו ■א ן הנורא במלחמתו עם פולין את העיר פאלאצק הצפונית (בשנת שכ״ג, 1563 למספרם), צוה לטבע בנהר הדווינא את כל היהודים הגרים שם, שלא י חפצו לקבל עליהם עול האמונה היונית*). בפעם השניה, לאחר מאה שנה, בעבור המלך אלקסי מיכיילאוויטש בשנות תי״ג-תי״ח (1653-1658) בנפות רוסיא הלבנה וליטא השייכות לפולין, בעת מהומת. הקזקים ורעש מלחמת שוועדין,- גזר לגרש את היהודים מכל הערים שכבש• בדרך הלוכו מוויטעבסק בירכתי צפון ער מ אהל י ב על נהר מעפר ועד ׳ווילנא בירת ליטא. לפעמים עמדו היהודים על נפשם ויחזקו את ידי הפולנים במלחמתם: עם מסקווא, כמו שעשו יהודי וויטעבסק בעת שצרו על העיר צבאות הרוסים בחורף׳ תט״ו (ספטמבר 1654) , או יהודי ווילנא כאשר הובאה העיר במצור בשנה הנ״ל **) אך בכל אלה את נפשם לא הצילו, כי לא עצרו כה לעמוד נגד חיל הצרים מבחוץ: ואויביהם - אזרחי העיר הנוצרים - מבפנים, ויפלו חללים, או נדחו ממקומות. מושבותיהם, או נאנסו להמיר דתם. יותר מכל הקהלות נענשה בעת ההיא קהלת היהודים במאהליב ע״נ מעפר, כי מלבד הגרוש, שנגזר עליה בראשית שנת תט״ו(1654) , נעשה בה גם כליון חרוץ בשנה שלאחריה. דבר ההרג הנורא הזה שהיה נודע לנו עד הנה רק מפי ״עדים נכרים״ - תעודות מארכיווים רוסים שנתפרסמו בדפום, נתאמת כעת גם ע״פ עדים יהודים - קינות:. .ז110 .0^? ,£י8סק׳13גס01ס1£ 383?>, 1X5זג.3ק.1£3;0111108■!6(71, £.6:3:)110£08 (* .474 ,1;11 ,1^7x100 ו51£1י7וז3,326:[]£;173 .נן01 ,"/זי .ז ,.1ג0)י! .160^80 01£1.\7 (** .610 14,89 .ק קריה נאמנה