Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 92

פ ר ד ם 92 זבניה הטובים לי אחים וריבים בחנוני נם ראו בי הנני תמים תגים, כי עברי אנכי עמי הסכינו ואמתי יוקירו בישרי יאמינו; ושנואים רק אלה אבן־ים נדהים המבקשים בארץ נדד־ הורת אזרחים! ולמען יחנום וישיתום בבנים למצא חן הם מרדפים בסתר פנים; לסתם מקור ישראל לשטים דר עמנו בנדם יתחשבו למען יאמנו, אך .יפלו ממעצותיהם מתי שוא ובלא אמון יחסך־ם כל אזרח ותושב - לשנוא אלצו ולהתעלם מלאמו לא יבין האזרח לא יאמין לתמו, ומשפטו אפוא על אל האנשים : ־ד *• ־־* י• ז ד כי במרמה ידברו בנים כחשים, ובגללם קול גדול יעבור בעדה •:זז 1 יי ־:- ז *־ ז כי יעקב נעקב ויהוךה בגדה... ובעם הארץ נבאש ויפרע לשמצה ונאצה, חין ערכו יגרע - ובנים כחשים חתו נבהלו; אחזה רעדה חנפים כי יקלו, ז דז : ז״ז :-״• ~ד| ויוסיפו אמץ חלים לגבר, התבולל בעמים, עמם התחבר, ולמען יותירום לטוב; השב חגם- על עמם.יעטו חרפה השניאו חנם, לא עם בינות הוא-יאמרו-רוח רועה, סכל אין לב מדרך השכל תעה, כלו סג יחדו פניו אחרנית \ ד ־־:־י ז־י :־ - ואחרי החבל הולך קד1רנית;