Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 227

227 בצל הכסף מסחר הגביר טארביצקי. לא מפני שלא מצא הגביר חפץ בנער סרב לקבלו; כי אם יען שאבות רבים השכימו לפתחו לתת בניהם על ידו. בי מי זה לא יחשב לאושר בנו לחסות בצל הגביר טארביצקי, אשר ילמד ממנו דרך־ארץ וטיב המסחר וכל ■מדה טובה? מובן מאליו בי אבי שמואל לא דרש מהגביר בל שבר לבנו, בי היה י בטוח שהגביר לא יאבה כי יעבדוהו חנם ואל נכון שלם ישלם לו בפעלו... והנער היה מהיר מאד בעבודתו, אל כל אשר שלח השביל, גם אל בית־ הנתיבות לקבל את הפחם, לשבר עגלות, לשקול ולמסור ליד הקונים - הכל מלא בדקדוק גדול ובזריזות. עוד לא עברו שני חדשים מיום בואו לעבוד, והגביר טארביצקי לחש באזני אשתו הגבירה כי אוצר יקר נתן לו ה׳, בהזמינו לו את הנער שמואל, אשר עבודת שלשה משרתים הוא משלים לבדו. -אנכי הלא כבר אמרתי לך; אישי- ענתה זלפה- בי לא תירא; ה׳ יעשה הכל למעננו וישלם לנו בבל צדקותינו. ברוך ה׳, אנחנו איננו כשאר העשירים; השוכחים את ה׳. אנחנו לא נשכחהו לכן הוא חייב לעזר לנו; ובודאי יעזר לנו... ואף כי הגדיל שמואל לעשות; בכל זאת קבל בשנה הראשונה חמשה ועשרים שקל בעד כל השנה - שכר שהספיק לוי רק לתקן מנעליו ולכתנות אחדות - ובשנה השנית והשלישית קבל המשים שקל לשנה; ומהרביעית והלאה קבל עשרה שקלים לחדש. מהסך הזה הוציא חלק קטן לבגדים נחוצים; והשאר לוה ממנו אביו; בהבטיחו לשלם לו בפעם אחת בשטר אחד גדול ... ושמואל עבד עבודתו באמונה ככלב נאמץ; ולא שם לב, בי הוא מקבל פרוטות וארונו מרויח על ידו אלפים. וטארביצקי הגביר ראה כי בן חיל הוא שמואל ויוסף על עבודתו פי שבע. מעלות השחר עד חצות הלילה לא נח שמואל ולא שקט; לא בימי החול ולא בימי השבתות והמועדים; ולא היו לו רגעי מנוחה להתבונן מה אתו ומה יהיה בסופו. נם אבותיו במצרים; בעת אשר י עבדו בחמר ובלבנים; לא ידעו בי עבדים הם. עבודת הפרך אשר היתה מוטלת עליהם לא נתנה לאיזו מחשבה לחדור אל מוחם; ולולא בא משה להעירם בי אז נבלו את החמר עד ׳עתה... ונם לשמואל בא מקרה ויעירהו; ותפקחנה עיניו ויבט אל כל סביביו, וירא מה קשה היא עבודתו... לפעמים בבוא שמואל לאבל בבית אדונו הביאה לו ערה את האכל ותבט אליו מן הצד.,. על פניו לא נראה מאומה מלבד זריזות יתרה. הוא חטף ואבל; חטף ושתה; טחן בשניו כמו במכינת הקטור ממה שהושם לפניו; ו י ט ח ן גם את ברבת־המזון,בהבליעו חמש מלות בבת אחת; וימהר לשוב לעבודתו? מבלי שום לב אל המאכלים ואל הנערה אשר הנישה אותם לפניו. אך עדה; אשר הטבע חוננה אותה, במו בל הנשים, ביתרון הבשר למשך אליה עיני הנכרים, קרבה אליו בשאלות קלות, נכנסה עמו בדברים;