Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 217

בצל הכסף. ספור א. כמו נצב הוא עתה לפני ואנכי רואה את קומתו הגבוהה והכפופה מעט; את ראשו המתנועע בגאון, .את עיניו הטרוטות אשר נכות אין להן; את לחייו הצנומות והקמוטות, את אפו ההד והיפה, את זקנו הלבן המסרק והמעגל במספרים, את אדרת השער שלו, אשר שערותיה כבר נקרחו וטלאים הרבה לה, ובכל זאת נקיה היא בתכלית ואין עליה לא רבב ולא אבק, את נעליו המתוקנים והמבריקים, - שכל אלה שמו עליו חותם מיוחד, חותם של אצילות ועניות כאחד... האיש הזה, דוד המבורנער, היה עשיר גדול בימי נעוריו, חוכר מכם היי״ש בנליל... ועשרו היה בולט ונבר בבל הליכותיו: תמיד היה צמד סוסיו ומרכבתו המובחרים שבבל הגליל, דירתו הנאוה בדירות, מאכלו הטוב במאכלים,מלמדיו הטובים במלמדים ונדבתו הגדולה בנדבות. הוא היה אוהב מאד את הכבוד ומנהל את הצבור ביד רמה,: אך לא עריץ ״יבש״, מתבודד ושונא הבריות, כי אם איש רעים, ותמיד היה בביתו משתה ושמחה, ולכן הוקירוהו גם החסידים, אף אם לא דרכיהם היו.דרכיו. ׳ אך החכרנות כבר עברה, ואחריה אפם לאט לאט גם ■עשר המבורנער,עד כי היה לעני־אציל ביום הזה. עתה הוא מקבל מלחם אביונים, ממעות־חטים ושאר קופות הצדקה,• אף איננו הולך בעצמו לעמוד בשורה עם בל העניים, כי אם הולך אל אחד .מפרנסי העיר ומגלה לו בסוד את צערו ומקבל מידו בחשאי. פרנסי העיר נושאים לו פנים ונותנים לו במה שידם מגעת, והוא מקבל ומודה להם הודאה קלה בפניהם ומקלל אותם קללות נמרצות שלא בפניהם, גם מרבה לספר בגנותם ולגלות מומיהם שישנם בהם ושאינם בהם. לפי דבריו לוה ממנו פרנס פלוני מלפנים אלף שקל ולא החזיר לו, ופרנס ■אלמוני קנה ממנו סחורה ולא שלם לו - סוף דבר 5 כלם עשקוהו וגזלוהו, ועתה עוד הם מתנאים עליו ומראים בפניו את שנאתם לו, יען כי הם דורשים שהמקבל יראה לפניהם הכנעה ושפלות, אך הוא, המבורנער, חלילה לו להשפיל נאותו לפניהם, בי זוכר הוא מה היו הוא ואבותיו ומה הם ואבותיהם: לפי דבריו, אבותיהם היו סנדלרים ובעלי-ענלה, והם בעצמם היו בנעוריהם גנבים ורקים עניים, ועתה הם גנבים ורקים עשירים. (14)