Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 210

פ ר ד ם 210 אם גם נאמין לדברי ר׳ מענדיל" שבהזהירו את חסידיו שלא ייבחרו להם רב אחר תחתיו לא היתה לו בזה ״שום פניה עצמית״" בב״ז רואים אנחנו שגם הוא לא חפץ לעזוב רסן הממשלה מידיו" ומאיזו סבות שתהיינה החליט להדריך את חסידיו מרחוק ע״י אגרות. יוכל להיות כי עיקר התנגדותו היתה לבחירת רב מצדיקי וואלין', אשר אף אם הראה להם אותות חבה במכתבו הדל" בכ״ז רחוק היה מאד משיטתם ומהנהנותיהם. כראיה לדבר נביא נם דבריו באגרת החמישית:... "ולכן אין דעתי נוחה באנשי שלומנו ההולכים לבקש ל ה ם ר ב מ מ ק ו ם אחר" להבין בדברים המסורים ללב, שהוא ענין החכמה והאמונה שלא נתנה אלא מרועה אחד ללמוד . ונם מי יודע מי הוא זה הרב■?"... "הנני מזהיר שלא להטות אחרי רבים האחרים. העידותי בכם היום: השומע ישמע והחדל יחדל" *.) . ואל יפלא בעינינו שלא הראה ר״מ לעדת חסידיו על חברו הרש״ז מליאזנא כעל ממלא מקומו " בי לפה״ג רצה הוא בעצמו לרעות את צאנו " ומלבד זאת אולי בשנים הראשונות לא חפצה העדה הזאת לקבל את הרש״ז למורה ונבדלה בזה מקהל חסידי רוסיא ששמו אותו לראש אחרי שנת תקמ״א. איך הדריך ד מענדיל את חסידיו במילי דעלמא ומה היא "התורה" אשר שם לפניהם - זאת נראה מאנרותיו. מובן מראש" שהתורה החסידית הזאת שיצאה מטבריא היתה רחוקה מאד מהתורה שיצאה בעת ההיא מברלין, וד מענדיל מוויטעבסק ובך מענדיל מדעסויא לא היו אחים־תאומים בשיטותיהם ונטיותיהם הרוחניות... כאשר התאוננו באזני ר״מ חסידיו מרוסיא על ירידת הפרנסה ועל הלחץ שהם סובלים מהחוקים המגבילים את זכיותיהם בעסקי בתי־משקאות" השיב להם רבם מטבריא עם הספר בתוכחת זעם כדברים האלה: ״ועל קול ענות חלושה במכתבם ממשא ופו■ למנוע סכת פרנסתם הקאבאק" לא נבהלתי משמוע " כי לא נתחדש לי שום דבר מעתה " כי ראיתי גם תמול נם שלשום, נם מאז היותי במחניהם ובו׳. אבל שוש אשיש בה׳" והיה ה׳ מבטחם לטובתם האמיתית בגשמיות ורוחניות...ולא מראש בסתר דברתי קודם נסיעתי מאתם" בי נבהלתי מראות גודל התקרבות להשוות היהודים להבדיל עסהגוים בבמהענינים ונימוסים שונים^"אשר אמריהם 1)עם, אגרת ה׳. — 1 * 3) במכתב הזה כנהוג לא נרשמה השנה; אך נראה שנכתב בשנות השמונים למאה העברה (90—1780), פלכי רוסיא הלבנה נספחו לממלכת רוסיא בשנת תקל״ב (1772) , והמאניפעסט הנודע ע״ד זכיות היהודים וסדרי הקהלות נתפרסם בשנת 1776; ואולי בזה ראה ר״מ את "התקרבות המלכות". וכנודע התקרבו א? יהודים למלכות או לכה״פ לשרי המלוכה " כמו ר׳ יהושע צייטלין משקלאוו אל השר פאטעמקין (ור׳ יהושע זה היה מראשי רודפי החסידים בפלכי רוסיא). וע״ד״משא" והגבלת הפרנסה אף כי לא מצאנו חוקים מגבולים כאלה מזמן ההוא/ אך כנראה דין מקומי היה להרחיק את היהודים ממסחר הי״ש. והדבר הזה עוד צריך דרישה .