Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 113

113 בעולמות העליונים א ס א: (אל לבג׳ רואה אני כי ההצלחה תעמוד לימיני; גם לב חשביה הקשה הולך ורך, עוד מעט ולנו יהיה, ואיש עשיר כמהו אוצר יקר לנו.-<בקול> צר לי מאד, עלמה עדינה, כי לא למדת שפת עיר.* חייך! שאבדת עונג גדול, בי אין בעולם שפה יפה בלשוננו העתיקה - ואמנם אנחנו הלאומיים העמדנו את למוד שפת עבר בראש תנאי הלאומיות, כי מי עם אשר.לא ילמוד לדעת את שפת אבותיו? בלוב: ובבן הנך חוטא לשטתך בדברך בשפת המדינה. או אולי במסכת חבריך תמלל עברית, ורק עם הדיוטים כמונו תעשה הסד ותטמא שפתיך בלשון נכריה?! ואמנם אנכי שמעתי כי הלאומיים מבכרים את הזרנון על כל הלשונות, כי אך הוא שפת האבות באמת. א ם א: הלאומיים מדברים בכל לשון שהם מבינים, כי עוד לא באה העת להחיות את לשון הקדש פה, בארצות גלותנו; אבל שם בארצנו הקדושה כבר היתר. לשון־עבר ללשון חיה, ובה מדברים רוב הנאחזים, ובפי בניהם שומה היא מראשית ילדותם. אבל נם בשבתנו בחוץ־לארץ נטל עלינו לדעתה ולהנות בספרותה, כי היא שארית מחמדנו מימי קדם, ובה ספון כחנו הרוחני בכל העתים - אם תשכח שפת עבר מפינו וחדל ישראל מהיות לעם . כלוב: (אל צלה> אם כן איפא מהרי וקני לך אלפא־ביתא עברית ולמדי לשונך לקרא ״תחנות״, ואם אין - ונכרתה נפשך מקהל היהודים הלאומיים. צלה: ומדוע לא? אם האדון הרופא מעיד על יפיפיתה ונחיצותה, הנני נשענת על טעמו ועל נסיונותיו; ולו מצאתי מורה כלבבי כי עתה ננשתי אל הלמוד הזה בכל נפשי ובכל מאדי. - (אל לבה> הנני מגדלת המדורה; אולי תקום מלחמה... א ם א: (בשמחה) מה ינל לבי לשמוע כזאת מפיך! תאות לבך אתן לך, ועוד ביום מחר אשלח לך מורה מומחה ממיודעי, אשר ילמדך שפת עבר בזמן קצר בימי שבתך פה. האח! בטוח אני בי בעזרת השפה תצמדי לעמך בדבק טוב והיית לבת ציון מצוינת. חולדה: $ה, בתי לומדת הכל בקלות נפלאה; לא לחנם נתן לה אות זהב-(אל לבה) הנה השרוך קרוב לנמר., תבא אשת אלידע ובתה ותמקנה עיניהן. בלוב: (בלחש אל צלה) האם באמת תשמעי. לעצת המשגע הזה? הן כל השומע יצחק לך- צלה: (בלחש אל כלום באמת ובלב תמים! אסא ישר בעיני מאד, לכן לעשות רצונו הפצתי-(אל לבה) אם נם הפעם לא יועידנו לקרב איננו שוה כי אביט אליו. כלוב: (בלחש אל צלה) אבל הן ימים רבים משכתיני חסד ותפתחי לי פתח תקוה - צלה: (בלחש אל כלום ויבא אסא ויסע כעץ תקותך. ובכן אל נא יזעף לבך עלי ■, שפוך חמתך על הרופא. ־(אל לבה> האם אין זה רמז גלוי ושפה גרורה?