Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 220

נירי, צפורי, אל הרף,מדברף, אשרת כי עזבת את אהלי ז לו .עמי שכ;ת גם את. כ_נף תנים, בכית,.מר כבית לגורלי. אף 6* בכי ולמעות גהה ייטיבו, לא אלה ילכאו מנתיז ןבר -עי.ני עששו,מלאתי נאד דמעות, כבר לבתה לרסיסים לבתי. כבר בלו הלמעות, כבר כלו הת־ייס, רלא הקיץ .הקץ .על :יגוני,, ■י -שלום רב $ובך, צפורי;קרה, צהלי את קולף ורנן■!. € ואחי העובלים הזרעים בדמעה, הקצרו כלנה העמר? - מי .יתן לי אבר ועפתי אל ארץ, בהזינץ השקד, התמר! ואני כוה לף אספר, צפורי, ספי מה הקף לשמע? לא זמירות תשמעי מכנף ארץ קרה, רק קינים, רק הגה ונהי אם ספר התלאות שכבר בארצות ההלם נשמעות, מודעות? הוי מספר מי!מנה לצרות העוברות, לצרות מתרגשות ובאות? ... : צ ״; ד ח. נ. ביאליק. ניסן תונ״א