Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 158

6 ר ד כ1 158 האורחים הנכבדים. ביחוד נבקש את בני הנעורים, כי יכבדו אותנו ויבאו לשמח עמנו בשמחת החג. זבדיה בן טוביה ראש הכפר חצרוך. קראתי את המודעה ההיא ועוד איזה מודעות בדומה לה, וזכרתי כי חג בחמשה עשר באב לעמנו, חג גדול וקדוש, חג של בני הנעורים ... ואם כי נשכח החג הזה ברבות הימים, כאשר נשכחו באמת החגים הטובים, הנה עתה; בעת הטובה, חזרו ויסדו את החג הלאומי הזה. ויען כי חצרון רק מהלך שתי שעות מתחנת "תקוה״טובה" אשר על דרכנו ל״משמר הירדן, אמרתי להתמהמה בחצרון ולראות איך בנות ישראל יוצאות בכרמים ואומרות; בחור שא עיניך... בכל יום יום הארחה תצא משכם למשמר שלש פעמים: בשעה השמינית בבקר, בחצות היום ובשעה השביעית בערב. אבל הפעם, מפני שמחת החג, יצאו ארחות מיוחדות בכל שעה ושעה. משכם לתקוה טובה מהלך שתי שעות. גם בשכם בט״ו באב חג לאומי, אלא בי כל עיקרו של החג הזה רק בכפרים, בנאות דשא, ובנות העיר יוצאות ולנות בכפרים, ומשכימות קום לרעות בגנים וללקוט שושנים. כעלות הבקר ובית התחנה המה מאדם רב. אנשים ונשים, אבות ואמהות התאספו כלמו ללוות את בניהם ובנותיהם, אבל יותר מכלם-צעירים, בני נעורים בחורים ובתולות, איש איש צרורו בידו, וכלם מגמת פניהם חצרוגה. גם אורחים רבים, מאחינו אשר בגולה, מאירופא ואמעריקא, התקבצו ובאו הנה לראות בחג ולשמוח, ואולי גם לבחור איש את יפתו. בין האורחים הרבים היו שלשה צעיריםמארגנתינא, מ״קרית משה", "זכרון ירושלים" ו״מזכרת ציוך. הצעירים האלה אחרי שגמרו חק למודיהם בבית הספר הגבוה בקרית משה, באו להשתלם בלמודים לארץ קדשנו. המה נלוו אתנו בדרכנו, ומר בן יוסף ראש המורים הציג אותנו איש לפני אחיו. מאז מעולם ההכרה היותר טובה היתה אצל שלחן ערוך: לגימה מקרבת את האדם הרבה יותר מכל מיני התקרבות. וכן גם עתה. ארגז המשקאות היה מלא מזן אל זן, פירות ארץ ישראל, ענבים, תמרים ויין הרקח, ובקבוק אחד ישן של רחבות אות ח׳ עשה את פעולתו לטובהעלינו. ההמון הולך הלך ורב, אבות ואמהות ובניהם ובנותיהם יוצאים ובאים, ושאון ומהומה עד למרום, ואנחנו ישבנו יחד אל שלחן אחד ונשוחח ... - אין לכחד, אמר בן־אביגדור מקרית משה, כי גם אצלנו הכל טוב ויפה, ולא לחנם יקראו את עירנו "ירושלים הקטנה", כי בכל נחקה את חיי אחינו ומנהגיהם- בירושלים הגדולה, אבל המבין מיד יבין, כי כל אלה רק העתקה ולא המקור, רק חקוי ולא חיים נאמנים... גם אצלנו נדבר עברית, גם שם נחוג את חגינו ונחיה חיי יהודים, אבל שונה הוא הרבור העברי שבארגנתינא מאשר בארץ ישראל, והחגים גם הם שונים. הנה מיו באב גם אצלנו חג. אבל אין בו השמחה והחיים שנראה