Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 84

!עמד! טיט הגלות-הזזרכה, בזו תהום רבה הסמוקה׳ מאדים׳ מעפוש ומחום :ישחת נם מוסר הלאום. אוי׳ מי .ידדה כוהאז־ים של :אור הגלות הבכרים׳ הלחות של אלה אגמי הרפש .יבלו יכלו מבשר .עד נפש. מצרות גוף העם׳ מרדיפות מאליפות- גם בנפש התם הבאנה חליפות. יבאין לפי הטף **כל.!עירום. בקור בהיתר - ־ :!בל כל שכל יעקל בל ישר. מרקבון כל היום בבצת בור הגלות , בעו־פלי זו ■התהום- של .עבדות׳ חלי ודלות- מו/קבון בל היום, מרדיפות ומרעב, לקהם גם תם, יו_עם גם זהב... עניני-איזה מהמון צורריך, שקמו .עליו באלפי שנות גליותיף ׳ איזה מצרלף רבו יותר עליך: אם מחוץ - זרים, מחריבלך,. או בבית-בנים, מהרםלף? לא תעני, אומתי! מסגר _על שפתלף - לא תוכלי דבך, מ**ד.גךלו מבאובלף,♦ מבית ומחוץ לחד רבו רבו מלעיבלך. ךדול נאלמה את, אומתי! ןאךצות שוביו? גם בנורף הנעים, לפתי, תלית_על .עךבלף י .עניני, אומתי, ..עניני במבט אחד מעיניף? עניני, רעלתי, .עניני באנחה אחת מאנחותלו - עניני! בטרם אלו ואינני... ד. מגז־ל הפאב תמיד כל היום׳ מדרזקות ומעני, מרעב ומצום, בבר אין מתום בכל אברי הלאום.