Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 17 (×™×–)

ואדם נוטה יותר לתענוגי העולם הזה - אצל לוטשנסקי• - הפלסטיקה של חנה אורלוב מוכיחה שאין ביאור זה מספיק• בסוף כל הסופות הרי כל זה הוא רק שאלת הרגש החיוני/ של אופן הראות וההרגשה/ הגורמים גם לבחירת האובייקט׳ או נכון יותר׳ לא לבחירתו אלא לבירורו• עקר הנדון הוא איפוא בכל זאת לא העצם המתואר אלא סגנונו של התאור• גם חנה אורלוב הציגה ראש חושב מחשבות (צד י״ח)/ ראש מסוג מרוגזי העצבים/ בעל מצח צר וגבוה/ כמו זה שתואר בידי מישטשנינוב• אותו האף הארוך והצר׳ אותן העינים העמוקות פרושות־צל מבין עפעפים צרים• ואף על פי כן עושה רגשה של חנה אורלוב רושם פלסטי גמור• הצורה מעובדה במרץ׳ אינה מתעלמת ולא מטשטשת בשום מקום• האור והצללים בדלים בתחומים מסוימים• כאן אנו רואים מלאכתו של אמן הדואג לצורה הפלסטית ולא לרושם שטחי בלבד• לעומת זה הנה הטורסו של אינךנבוים(צד י״ג)׳ עם כל השלוה הפרושה גם עליה מתוח הוא במדה יותר גדולה ומתכוון לרושם יותר אינטנסיבי׳ יותר גופני ופלסטי• הקבלה אחרת: אנדרטת האדון ח• של מישטשנינוב והראש של לוטשנסקי• אצל מישטשנינוב - רושם עובר וחולף של פרצוף׳ העינים נתונות יותר באמצעות הצל מאשר על־ ידי כיור צורתן שבמציאות׳ הפה נשתרטט רק בהעברת אילו קוים כמצליף׳ גב הסקולפטורה כולו מרחף בתוך שטחים מתעלמים׳ משחק של אורות מבהיקים הטובעים בתוך הדמדומים• אצל לוטשנסקי - הצורה מובלטת בהחלט׳ העין מתעגלת׳ השפתים כשני כרים ממולאים׳ האף - הגופני׳ הבשרי׳ - כאלו אפשר לתפסו בידים• יאמרו אולי: אמנם׳ כאן יש לפנינו שני טפוסים של בני אדם שונים׳ ראש תפוס רעיונים ומרוגז של אדם מרוכז ברוחניות - אצל מישטשנינוב׳ LUTCHANSKI BUST PARIS י