Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 31 (לא)

מתוך מאמרי נורדוי בבקרת האמנות מאין אותו הקסם הנפלא׳ שמשרים עלינו אנשי־השם של התחיה האטלקית? מזה׳ שהיו הללו בני אדם שלמים• כל כשרוניהם היו מפותחים׳ כל מה שהיה בהם מן האפשריות׳ בא לידי גלוי והתגשמות עד לגבול האחרון והאמנים היו כל מה שרצו להיות• מיכל־אנג׳לו ציר׳ שכלל ובנה את כפת התרפות של סט• פטרום וכתב חרוזים נחמדים• בענוטו צליני ידע להשתמש גם בכף הספדים וגם בקורנס המחצב׳ גם בעפרון וגם בעט׳ ובחרב כמו בשאר כלי מלאכה• מקךבלי משך בשבט מושלים באופן כה מצוין כמו שמשך בעט סופר וליאונרדו ציר את "משתה הערב" בין קומפוזיציה מוסיקלית׳ מחקר על המכניקה׳ תכנית לבנין מבצר׳ מודל של מרכבת־נצחון ותכנית של תעלודמים•" (מתוך המאמר: תפקידה החברתי של האמנות׳ צד 21 מספר "על אמנות ואמנים"•) ההבדלים בבחינת המקום והלאום׳ אין להם׳ לאמתו של דבר׳ שום בסיס פנימי׳ רוחני׳ לכל היותר יש להם ערך שמושי׳ כל כמה שהם נותנים יכולת לסדר את ההופעות סדור חצוני׳ המסייע לסקירה• כל האמנות האירופית מעור אחד היא• (מתוך המאמר: אומני פרנציה הקדומים צד 52׳ שם•) "חימיה הוא בודד• אין לו שום קורבה אף עם אחד מבני דורו׳ ואף על פי כן הרי הוא דוגמא לתורת הגלגולים• כי בו נתגלגה נשמת הוגרת׳ אבל הוגרת כזה׳ שבזמנו היה חודר לנשמתו ניצוץ קטן מרוחו של רמברדט"• (מתוך המאמר: מאה שנות האמנות הפרנצית׳ שם צד 78.) "הראשונים׳ שנתקבצו בהמולה ובתנועות ידים פראיות מסביב למטיפיה עזי־הנפש של תורת הגאולה החדשה׳ היו סופרים ועתונאים• הם לא הבינו אף גון אחד במלאכת הציור ולא היו מסוגלים להבחין בין תמונה מרוחה לכה בשביל בית מרזח לעגלונים ובין לאונרדו מקורי! אם נשחרר. התמונה או רווית קרני שמש היא׳ אם באין אונים נסתגננו פני אדם או הם הוחשו בהתרמות אמתית אל הטבע׳ - להם אחת היה ולא נגע אל לבם בלתי אם שאלת?ונה של שמלת־הליל אשר לאשת הקיסר החינאי• ואולם הם חשו׳ שתנועה זו באמנות יש בה שמץ־דבר מרעיון המהפכה בכלל והיא מתכוונת למורת רוחו של השלטון• מפי הנשים הערומות של אדוארד מנה האמינו לשמוע את הקריאה: "הלאה׳ נפוליון!" נרות־הצהרים של קלוד מונה כאילו צעקו באזניהם לנקמה כנגד מעל־המדינה• ציורי־הנוף של פיסרו היו להם כעין אילוסטרציות ל״עונש" של ויקטור הוגו והבתולות המרהדות של רינואר השמיעו להם בדברים בוטים משפט קשה על האקספדיציה המקסיקאית• כל שונאיה של הקיסריות חשבו את ה״אור המלא" לסעיף בתכניתם המדינית• מי שרצה להיות רפובליקאי אמתי מחויב היה להשבע להריאלים־ מום• וכך נעשו גמןטה וזולה לקנאי המהלך החדש < לא מתוך טעם אסתיטי׳ כזה לא היה להם לשניהם׳ אבל מתוך נטיה לאופו¬ זיציה"• ״הריאליסמום סמוך לשנת 868! היה גם הוא מין מרידה כנגד השלטונות׳ כהריפובליקניות• הרי היו זקן מגודל־פרע ומצנפת מלוכלכת בשנת 1848 סימן מובהק לדעות מהפכניות? וכי לא היו בשנת 895! בערך׳ שמלה משתרכת ועניבת־צואר רחבה סימנים בולטים לאמונה בחרוזים לא־חרוזים ובמטרלינק?" (מתוך המאמר: נצחונה של מהפכה (הריאליסטים) שם צד 94 עד 95)• שני דברים מפליאים בסגנונו של וךל.ן• ראשית׳ השנות המלים והבטוים פעמים רבות׳ אותה ה״לעיסה"׳ שאנו יודעים אותה כסימן לקוצר דעת• כמעט בכל אחד משיריו הולכים ונשנים חרוזים וחצאי־חרוזים פעם אחר פעם מבלי שנוי כל־שהוא יש שהוא חורז פשוט במלה זו עצמה"• (״התנונות״ צד!22). אין לכחד שדרך החרוז הזה בידיו של וךלן מביא לפעמים לתוצאות יפות מאד• בספרות הפרנצית יש אולי רק שירים מעטים שיוכלו לעמוד בשורה עם "שירת הסהו" שלו• (שם 0:23