Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 22 (כב)

העוצרת בישוע התינוק׳ שאחז באזני השה׳ כשהיא יושבת על ברכי אננה• סט• אננה דומה לסיביליה הצעירה עולמית• חיוך עיניה המשפלות ושפתיה הדקות מלאים סוד והסתה• ומקלסתר פניה של מריה נובעת ענות יוגה• שני עולמות נבדלים בתמונה זו: מרים-סמל האהבה המחלטתז אננה-סמל המדע המחלט• מרים יודעת׳ משום שהיא אוהבת׳ אננה אוהבת׳ משום שהיא יודעת• עולים בזכרוננו דברי לאונרדו שרשם ביומנו: "האהבה הרבה היא בת הידיעה הרבה"• מלבד הפרינציפים המוסרים׳ בולטים בתמונה זו בבהירות גם פרינציפים קומפוזיציונים• כדי שתמצאנה כל הצורות את מקומן במשולש הפירמידי׳ הושיב לאונרדו את מרים על ברכי אננה והרכין אותה מול התינוק ישוע׳ שהוא מופיע כאן בתור בסים לפירמידה• בתקופת נדודים זו ציר לאונרדו את התמונה: "יוחנן המטביל"• היא נמצאת בלובר שבפריז• פה מצויר עלם מחייך- מוטיב מצוי בתמונותיו של לאונרדו• העלם עומד ואצבעו המחודדה מורמה למעלה• יד בהירה זו נראית על פני מצע אפל׳ כאלו היא מתפתלת באופן פנטסטי• לתקופה זו שיכת גם תמונתו "לדה"• בתקופה זו יצר לאונרדו גם את יצירתו הכי גדולה• - בת אלמות - את ה״ג׳וקונדה". זוהי תמונת אשה מניאפול• אשתו השלישית של הפלורנטיני ג׳וקונדה. שם האשה בעצם הוא ליזא׳ באיטלקית: מועד. ליזה ולכן נקראת התמונה גם בשם זה. בתמונה זו פותר לאונרדו שתי פרובלימות של אמנות הציור: הפרובלימה של ה״תמונה"« הפרובלימה של החיוך. לאונרדו הוא שהביא את האביב לאמנות ה״תמונד," - בנועם, בגרציה. בסבר הפנים, ברשמי הממשיות והחיים עם תפיסת אותו החיוך העובר בכל יצירותיו ושהוא טפוסי כל כך בשבילו. החיוך באמנות הוא חזיון יקר. אמנם גם באמנות היונית העתיקה אנו מוצאים את החיוך, אבל לא בקשר עם העלילות ולא כפעולה חוזרת מן המצב הנפשי הפנימי. אצל לאונרדו החיוך מגלה את המצב הנפשי הפנימי. ומוסיף לוית חן של נועם׳ יופי וגרציוזיות. חיוך זה מציין ביהוד את ה״ג׳וקונדה". בציור גאוני זה אנו רואים את הגשמתו של הכלל בתוך הפרט. לאונרדו נתן לנו באשה זו- שהיא יפה. נעימה וחביבה, אף כי לא צעירה ביותר- את הפרובלימה של ה,עקבות הנצחית", את כל "מהות האשה", לפי השגתו ורשמי־חייו. בבחינת המחשבה אנו מוצאים גם כאן- כמו ביתד יצירותיו- חפושים- גשושים ונסיונות. הוא חותר לתת את הנצחי, את הטפוסי, ועם זה גם את האישי והאינדיוידואלי. על "ג׳וקונדה" אפשר לאמר כך: כשם שלא נחתמו עדין ספרי האנושיות הגדולים, אלא כל דור וכל תקופה וכל אדם מוסיפים נדבך על גבי נדבך לארמון היצירה, כך גם ה״ג׳וקנדה"- שבה שר לאונרדו את שירתו הנשגבה על האשה- על האדם ועל הטבע: היא מושרה תמיד מחדש, כל מה שמרבים להתבונן בתמונה זו, כן היא שופכת עלינו קסמיה ואנו עומדים ותוהים: אשה זו עם שרטוטי פניה הרכים והמיוחדים, עם חיוכה הנפלא הזורם מעיניה ומשתפך על פניה, עם חיוכה שבו דרים בכפיפה אחת גם תקוה כבירה ונאמנה׳ גם לגלוג גמור וגם הכרת מפח הנפש• - האמנם תאור1ינפש חיה הוא׳ תאור נפש שבמציאות׳ או אינה אלא סמל לנפשו של כל ימי היותו בפלורנציה היו עליו החיים למעמסה• אבל גאוניותו גאלה אותו לפתע: הוא המציא כלי נגינה - עוגב־ כסף רב המיתרים• העוגב הזה מצא חן בעיני נציב פלורנציה וזה יעצ1 ללכת למילן ולהגישו מתנה לדוכס הלומברדי׳ ליודויק ספורצה• לאונרדו שמע לעצתו ובשנת 1482 נסע למילן• במילן עלה כוכבו של לאונדדו׳ שם היה כל־יכול t מהנדס׳ אדריכל׳ מלומד׳ פסל וציר• ציד כמה פעמים את T — הדוכס ואת אהוביו׳ אבל מכל התמונות הללו לא הגיעו אלינו אלא תמונות אהובתו היפה־פיה לוקרציה קריולי• תמונה זו נמצאת בפריז בלובר ונקראת בשם La belle Feronniere בתמונה זו מצוינות ביחוד העינים: לפי הרשם הראשון נדמה לך שהן מביטות נכחן ובעקשנות׳ אבל אחרי התבוננות מרוכזת אתה מוצא שהן מחפשות דבר מה נעלם וסודי• נבדלת תמונה זו מן הכלל גם בשכלולה הטכני ובהרמוניה של הצבעים• האדירה שבכל יצירות לאונרדו בתקופה המילנית היא ד, Koioce׳ לזכר אבי ליודויק ספורצה• ביצירתו זו עסק הרבה שנים• התחיל בה בשנת 1482 וגמרה רק בשנת 1493. ואז העמידוהו בשער הכבוד אשר ברחבה שלפני הארמון• גורלה של היצירה הגדולה הזאת גם מעציב מאד: הצרפתים כבשו אז את לומברדיה ונפצו את ה Koioce• הדבר נעשה לעיניו ממש ורק אדיר הרוח שכמותו יכול היה לשאת מהלומה נוראה כל כך• לאונרדו הגיע אל הרחבה שעל יד הארמון בו בזמן שהקולעים התחרו זה בזה• עם כל רצונו לנום משם לא יכל׳ כי רתק למקומו כבחלום־בלהות מוזר׳ ובעיניו ראה כיצד מהדסים יגיעת אחת עשרה ממיטב שנותיו• באותו זמן עבר המפקד הראשי של הצרפתים על פני הרחבה׳ ובראותו שהחיל י T נתץ את הקולום של לאונרדו׳ חפץ להמיתו בעבור מעשהו זה• והנה אך הניף את חרבו על ראש החיל ולאונרדו מהר אליו ואחז בידו הנטויה• המפקד נדהם: מי הוא זה אשר יעיז לעמוד בפניו? וכשהגידו לו כי לאונרדו הוא זה׳ השתומם המפקד עוד יותר: "הלז את מבחר יצירותיך הרם ואתה עוד תפגע בעדו?" ״הוד מעלתך! - השיב לאונרדו - ואם את כלם תהרוג׳ האם יסכון זה לי ולפסלי?" לתקופה המילנית שיכתהתמונה "נשף־משתה האחרון"• הוא עסק בה זמן שלש שנים בקרוב וגמרה בשנת 1497• היא נמצאת במילן בכנסיה סט• מריה דללה גרציה• יצירה זו נתקלקלה קצת מן הטחב׳ אבל גם עכשו עוד מקבלים ממנה רושם בהיר• זוהי דרמה פסיכולוגית׳ מיוסדת על דברי הנוצרי: "אכן אומר אני לכם׳ אחד מכם ימסור אותי"׳ והיא עוברת בכל הקומפוזיציה כזרם החשמל• הנה שתים עשרה הגלגלות ושנים עשר זוגות הידים של השליחים מביעות את ההתרגשות הכללית׳ את הפחד שנפל עליהם׳ את העצב החרישי, היגון׳ חרון האף׳ את התמיה׳ היראה׳ הרוגז׳ את הסקרנות ואת יסורי הנפש• לא רק הפגים והעינים בלבד׳ אלא גם הידים מדברות ומביעות ומשתתפות בכל התנועה הדרמטית• הכל מכריז כאן ומכה גלים: עולם מלא של מכשירים בעלי שרירים בתור דוגמה אמנותית לרעיון המדעי• לא ארכו הימים ולאונרדו עזב את מילן• הוא ברח משם בשנת 1499׳ בעת אשר לוקח הדוכס בשבי• מאותו זמן עובר לאונרדו מעיר לעיר: לויניציה׳ לרומא׳ לפלורנציה וכו׳• בשנת 1502 ציר לאונרדו בפלורנציה את התמונה הנפלאה: "סט• אננה"• תמונה זו נמצאת בלובר שבפריז• עליה מצוירת העלמה מרים׳