Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 9 (ט)

על אמנות הפתוח• תפו/חזו; הגהאפיפה ובגלגילה הוא עמל להכניס את הצבע בבל עמקי הקעקועים• מה שנשאר עוד מן הצבע׳ מנגבים במטפחת• את הטס מניחים במכבש הדפוס׳ גליון ניר רטוב מלמעלה לו׳ וכך הוא עובר בין הלוח וגליל־הברזל הכבד של המכבש• מחמת הלחיצה הגדולה עובר הצבע מעל שטח הטם ומתוך קעקועיו ומתרשם על פני ד.ניר? וכשמרימים בזהירות את גליון הניר׳ נמצא עלה־המבחן מונח לפנינו• עלה זה משמש הוראה ליתר עבודו של הטס• המקומות׳ שנראים אפלולים ביותר׳ משפשפים בפלד הלטישה׳ - אלה שיוצאים זהורים׳ חוזרים ומעבדים אותם במארופה• מעברים דקים מושגים על ידי חריטה במחט מלוטשת בלבד• לאחרי שהעבודה נראית גמורה די הצורך׳ מדפיסים שוב עלה למבחן׳ והלה מוכיח על פי רוב׳ שעוד נחוצים תקונים חדשים• בדרך זו נוצרים כמה וכמה מצבים של הטם• הנגיבה התדירית במטפחת והלחץ הגדול במכבש הדפוס מטשטשים לאט לאט את הטם׳ השרטוטים הדקים ביותר נעשים עוד יותר דקיקים עד שלבסוף הם מתעלמים לגמרי• על־כן היו לוקחים לפנים בשביל חריתות׳ שנועדו להדפסה באכסמפלרים רבים׳ את הפלד הקשה במקום הנחשת הרכה ממנו׳ וכך נולדה מלאכת החריתה בפלד• בזמננו נמלטים מחסרון זה על ידי פלוד טס הנחשת באופן גלוני• קרום־ פלדה דק שבדקים זה׳ שעל הרוב אינו משנה אף כל שהוא מטיב השרטוט׳ נותן כיום את האפשרות להדפיס ממנו כמה וכמה אלפים עלים בעלי טיב שורי• כשמדפיסים איזה טס במספר אכסמפלרים גדול׳ נוהגים לחרות בשוליו מלמטה את ״הכתב״׳ בלשון פרנצית: 1a lettre, זאת אומרת: שם המפתח׳ שם הציור ועל פי רוב גם שם המו״ל• העלים הראשונים הם׳ כמובן׳ יקרי־הערך ביותר׳ והם מסודרים ומסומנים אצל האמנים והסוחרים במלאכת אמנות למדרגותיהם• בכלל מכנים אותם "ההדפסה שלפני הכתב" - avant 1a lettre - או: "ההוצאות המשובחות"• האומנים נוהגים לחתום עליהם בעט־עופרת• מלאכת הפתוחים בעצם נבדלת מאותה מלאכת החריתה בנחשת׳ שתארנו׳ בזה׳ שכאן השרטוט מתעמק בטם־הנחשת לא בכח היד׳ אלא בפעולתה של חומצה• על פני הטם׳ שהוחם למדי׳ מניחים מעט משיחה של חומר־ עוקץ ומפזרים אותה בגלגילה של עור על פני כל השטח• את השטח ה״משוח" באופן זה מעבירים׳ שכהטס כולו אחוז במלקחים וצדו העומד לעבוד פונה למטה׳ על פני אבוקה של פעם אחת שמעתי אנקדוטה יפה מאד׳ שמספרים על פויל מייערהיים: אחד מתלמידיו׳ שעל ציוריו מתח הפרופסור בקרת חריפה מאד׳ הצטדק לפניו בזה׳ שאפסו לו הצבעים ומפני כך לא היה יכול לצייר כהוגן• על זה ענה לו מייערהיים: "בזה׳ ידידי׳ אין הדבר תלוי כלל וכלל• הפרופסור הזקן נ• היה מצייר בחרדל ובעפרון את הציורים היותר יפים". מצייר החיות המפורסם אמר בדברים האלו דבר־אמת גדול T מאד׳ - שאדם בעל כשרון באמת יכול ליצור דבר טוב בכל חומר שמגיע לידו׳ ובאופן זה אין הטכניקה תופסת אלא את המקום בשורה השניה של הפעולה האמנותית• או יותר נכון: הטכניקה׳ זאת אומרת: מלאכת היד׳ היא דבר מובן מעצמו׳ שהאמן כבר גבר עליו• ואף על פי כן אני חושב לנכון׳ שהמביט על מפעל אמנותי מקבל יותר הנאה ורושם יותר עמוק מן המפעל׳ כל שהוא יודע יותר את דרכי עבודתו של האמן והאמצעים ששמשו לו להוצאת מפעלו אל הפועל• וביחוד ביחס אל המלאכה הגרפית כדאי הדבר לחדד קצת את מבטו של חובב האמנות• על כן אני רוצה לשוחח קצת על האמנות של הפתוח• בשעה שמלאכת הציור משיגה את פעולתה על־ידי רבוי השטחים לצבעיהם וגוניהם השונים׳ הנה מלאכת הפתוח מוגבלת בגבולי השחור והלבן בלבד• המצייר עובד במכחול הרך; המפתח מתרגם את אלפי רבבות החזיונות של הטבע באמצעות משרגת של שרטוטים עבים ודקים שהוא משרטט במחט־פלד חדה׳ ואחר כך הוא מקעקע אותם בחומצה על פני טס של מתכת• התחלת אומנות־יד זו היתד. החריתה בנחשת• עוד בזמנים קדומים מאד היו חורתים כתובות וציורים של נוי על פני כלי מתכיות׳ אבל רק בימי הבינים׳ ובעקר בגרמניה׳ בעקב מקרה׳ שכבר כמה פעמים מלא תפקידו החביב של יוצר ערכים חשובים בתרבות האנושית׳ התחיל המנהג להכפיל כמה וכמה מונים ציורים חרותים כאלו׳ על ידי הדפסתם על ניר• החורת מסרט את ציורו על פני טס של »/■ 3-1 מילימטר בעביה׳ בפנים מהופכים׳ - שהרי אחר־כך׳ בשעת ההדפסה׳ המצבים מתחלפים׳ ימין נעשה שמאל ולהפך• אחר כך הוא מקעקעו במארופה׳ - מין כלי מלאכה מפלד׳ ארכו כשתים־עשרה סנטימטר׳ מלוטש וקצהו מחודד׳ - או כמו שאומרים: הוא "חורת"• לאחר שעבודת החריתה נגמרת׳ נמסר הטס לידיו של המדפים• הלה שם עליו צבע מרוח׳ המיוחד לדבר זה׳