Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 5 (×”)

עדין חושפים פועל־ידו של המפתח במתכות• התמונה כולה עושה גם במכשיריה הארכיטקטוניים רושם של נוסח מויריטני יותר מגוטי• בטופס ההגדה עצמה יש קישוטים רק מעט׳ רק פה ושם ראשי מלים מעוטרים• לעומת זה כל התמונות המצורפות אל החוברת כמו סריה׳ אחוזות בתוך בניני־קשת׳ כמו המצויר בכאן• בעלה המצויר כאן ממלא מוטיב השער תפקיד כפול: ראשית׳ כמסגרת סטיריאוטיפית׳ אלא שכאן לא כתב הוא סוגר אלא תמונה• ושנית - בתור יסוד בעצם תכנו של הציור• הלז מתאר לנו מקור,׳ בית־מרחץ! זה נתון לנו בבנין המהודר• על היציע׳ ממעל לארקדות׳ אנו רואים נשים מעוטפות סודרים׳ עסוקות בטבילת כלים חדשים לפסח• הארכיטקטורה׳ דמויות הנשים׳ המים השוטפים מלמטה - כל זה מלא חן ויופי מצוין• אנו רואים׳ איפוא׳ שמסגרת השער׳ כשהוא סוגר תמונה ולא כתב׳ יכול לחזור ולרכוש לו את ערכו הארכיטקטוני המקורי• צריכים לתאר שער אמתי׳ כמו שהוא במציאות• במקרה שלפנינו זוהי המקוה• ואולם על הרוב אין זה עוד שער של ארון׳ אלא שער או כפה של תרפות׳ של בית־כנסת או של בית־מסגד מושלמי׳ שהיה מרחף לנגד עיניו של האמן בשעת עבודתו• מוטיב השער הולך ומתקשט יותר ויותר ומתחילים חושכים אותו בשביל התמונות היותר חשובות שבספר• בתמונת הסדר הנפלאה׳ המצוירת בחוברת הראשונה של מאספנו זה׳ ושהיא החשובה ביותר בסריה של מחזות הסדר בהגדה הנזכרת - 14761 .Add של המוזיאום הבריטי - לא מעטה היא השפעת המסגרת הארכיטקטונית לחזוקו של רושם החגיגיות׳ הטבועה בעסק הדתי שלפנינו• והנה אנו מוצאים בכתב־יד זה גם ציור אחד ממחזות הסדר׳ שכנראה׳ רצה האמן להפחיתו בערכו ובתפיסת־מקומו• מלבד הציור העמיד בעלה זה עוד חמש שורות מן הכתב (ציור ע׳ו•) ובשביל כך השכיל את ידיו לצרף את התמונה באופן׳ שקשת הכפה תתפוס רק את ראשי הנפשות הפועלות׳ את בעל־הבית ואשתו• שאר נפשות המשפחה והאורח יכולים להסתפק במסגרת פשוטה מזו• פעמים תכופות משימים את התמונה ממעל לשער׳ כמו שאנו רואים זאת בעלה ממחזור מן המאה הי״ד׳ המחזיק ציור מתן־תורה (ראה חוברת "רמוך השניה צד א׳)• הכתב המסודר טורים־טורים כעין לוחות׳ נקבע בתוך השער פנימה• במאה הט״ו׳ עם התקדמות אומנות הפרספקטיבה׳ שאפשרה לצייר בנינים בלי קושי כל־כך׳ ולא רק במראם הנצב בלבד׳- אובד לו למוטיב־ השער השטוח כל ערכו•. החלל שוב אינו מסתמן על־ידי קשת שטוחה׳ אלא מתאמצים לתארו בהשתטחותו לעומק• הנטורליסמום מוצא לו בטוי גם בזה׳ שפותחים דלת גם לפני ציורי־הנוף• בעלה מהגדה מעוטרת מתוך הספריה המדינתית במינכן׳ המצויר כאן בצד א'׳ כבר מרגישים במהלך החדש• הדמות העליונה (רבי יוסי הגלילי) יושבת פשוט על רגב־דשא׳ שום ארכיטהטורה חמורה אינה מעיקה על תנועותיה• ירק־ דשא׳ שמים כחולים׳ - כמה מפליאה אותה ההתקרבות הצנועה אל הטבע׳ הזהירה׳ הבישנית• והדמות מלמטה (רבי אליעזר) - הרי כבר לשבת היא יודעת! ואיך היא מחזיקה בספר! ואולם הקשר בין הציורים והכתב נעשה רופף מאד• נופצה המסגרת המכבידה׳ גל של חיים שוטפים לתומם עלה וגרף את היופי המסורתי של הספר• וכך אבד גם השער את ערכו• התחילו להרגיש בו הפרע׳ צמצום׳ חגיגיות יתרה גלגולים כאלה אנו רואים עוד בזמננו רק 1ןבלט׳ שמתעסק עוד בתמה וו׳ להפוך חיים מלאים לתמונה מקופאה• כתב־יד עברי אחר׳ גם כן מתוך הספריה הממלכתית בפטרבורג(49.Ms.1r) ובלי ספק גם כן מאותו מקור ומאותו זמן׳ מראה לנו שוב דרך־עבודה׳ שהוא צעד קדימה בהתפתחות הסגנון (ציורע׳ג)• שני הלוחות שוב אינם עומדים בעומק האולם׳ במרחק׳ כמו שנראה לזר הבא אל המקדש ואינו מעיז לגשת אל הקודש מקרוב׳ אלא עומדים הם במרכזה של הקומפוזיציה• מה שאנו רואים על יד הלוחות מעברים׳ שוב אינו תכנית מקדש׳ אין אנו רואים עוד אותו האולם הארוך ומסדרוניו מעבדיו׳ והמסך־ המבדיל׳ והמנורות והכלים; אלא רק את מזוזות דלתיו של ארון הקודש בלבד• הלוחות קרבו אלינו והארון הוא להם מסגרת• אבל גם את הארון איננו חשים עוד ב מ צ י א ו ת ו¬ גם אותו כבר תקף הפרוצס של ההתמזגות האורנמנטלית; המזוזות׳ הכותרת••• הכל הולך ומתרסק ונעשה פשוט מרובעים ועגולים והכתב מלפף את פרוריהם של איברי ־ הבנין האלו׳ שכבר חדלו מלהיות כאלו• בדרך זו הלכו אנשי המזרח בכלל• הערבים סגננו בשטיחים שבבתי תפלותיהם ובספרי הקוראן את הפרדסק הקדוש׳ את ה״מיערב" שלהם׳ כמו שהיהודים סגננו את ארון הקודש שלהם' גם הנוצרים הראשונים השתמשו בספריהם במוטיב זה של הארון והיו בוחרים בו ביחוד בשביל כתבים המסודרים בטורים כמו לוחות• הדוגמה היותר קדומה לזה נותן לנו האונגליון בכתב־יד׳ שנכתב בארם־נהרים׳ בצגבא׳ בשנת 586 על ידי הכומר הסורי רבולה• כתב־היד הזה נמצא בלוירנטיאנה בפלורנץ• כאן אנו מוצאים את הלוחות המתאימות של איזיביוס אחוזים בבנין קשת׳ רמז לארון־הקודש• מוטיב זה נעשה סטיריאוטיפי ושוב אינו עובר ממקצוע עטורי הספרים• האמנות הבינצנטינית יכלה לשמור במשך שנות מאות על הצורה הפטררכית׳ שעברה במסורת מן המקדש• הארון׳ או השער׳ המאחז את הכתב׳ (כדאי לציין׳ שהתרגום מכנה את טורי הכתב בשם "דלתות" או "פצים")׳ מוסב עצי תמר או פטורי ציצים• תמרות ופטורי ציצים אלו אנו מכירים מתאור מקדש שלמה במלכים א׳ ו׳׳ כ״ט• עצי־התמר נזכרים שם בפירוש בתור קישוטי הקירות• תמורות וכרובים׳ מוטיב אשורי עתיק׳ על הקירות ועל הדלתות׳ וגם מוצגים לבדם׳ חוזרים ומתגלים לנו שוב במקדש־שלמה• גם בכתב־היד העברי של ספר שמות מארץ מצרים׳ שדברנו עליו׳ ענפים וציצים מסבים את ארוך הקודש• במאות התשיעית והעשירית עדין נשמר הקשר בין האילו־ מינציה העברית - כמו גם של שאר העמים - ובין מפעלי האמנות השמושית• עושה־האילומינציה היה גם צורף עושה בזהב] וידע את מלאכת הפתוחים והרקועים• בזה מתבארת הנטיה לזהב במלאכת הקישוט האילומינציוני׳ לתאור כלי־ מתכיות ומוטיבים של שרשרות באורנמנטציה• רק במאות הי״ב וי״ג מתחילה אומנות האילומינציה לעמוד ברשות עצמה׳ הצהרות נעשית ענף מיוחד ובמקום הזהב באים הצבעים• בהגדה־כתב־יד׳ היפה כל־כך׳ מן המאה הי״ד׳ הנמצאת במוזיאום הבריטי(2723 .Or) אנו רואים איך שיכלו להמנע כבר מן הזהב לגמרי(ציורע׳ח)• התמונות משוחות בשלל צבעים נפלאים זוהרים ומרהיבי עין• כרכום עז וירוקת־הצלוחית מתחברים עם אודם־ארגמן׳ העובר אל כחל־הדודאים• הגלים במסגרת ובקשת