Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 13 (×™×’)

warn. אודות הכאות במשרטים - וסוף לדרך•״ אך באמת הן - מרחק!•♦• ועוד זמן רב שוטטנו על פני הנהר השחור כדיו: נקיקים וסלעים צפו׳ הגיחו וגזו בהשארם מאחורנו ובאבדם׳ כנראה׳ במרחקי האין־סוף• אך בן־האורות לא חדל להבהב לפנינו ולא חדל למשוך את הלב - כל הזמן כה קרוב וכל הזמי כה רחוק"• עתה אזכור לפעמים קרובות גם את הנהר השחור המוקף הרי סלעים וגם את זה בן האורות החי• הרבה אורות משכו בקרבתם גם קודם לזה וגם אחרי כן לא רק אורתי בלבד• אך החייבם שוטפים עוד בין אותם החופים הזועפים עצמם׳ והאורור־ז עודם רחוקיבם• ושוב מוכרחים אנו לחתור במשוטים- אך בכל זאת••• בכל זאת לפנינו אורות!••• וולדימיר קורולנקו. פעם לפני זמן רב בערב סתו אפיך־“ הביאני המקרה לשוט על פני נהר סיבירי זועף• פתאם על יד ב.ךך הנהר מתחת להרים האפלים הבריק לפנינו בן־אורות• הבריק בבהירות׳ בחזקה׳ קרוב מאד¬¬ נו׳ תודה לאל! - אמרתי בשמחה-מקום לינה קרוב! השייט הפך את פניו׳ הביט מעל כתפו באור וחתר שוב במשוטים מתוך אדישות¬ הרחק! לא האמנתי: בן אורות זה הלא עמד לפני כאילו יצא מן האכלה האי־ברורה׳אך הצדק היה עם השייט: אמנם הוברר׳ כי רחוק הוא האור• מתכונתם של אורות־ליל אלה - להתקרב בנצחם את החשכה׳ להבריק׳ להבטיח ולרמוז מקרוב׳ מקרוב• נראה הדבר׳ כאילו עוד שתים־שלש יג