Jüdische Monatshefte · 1918-01-01 · 1 (1918) · p. [Seite]

32 סחיר יין• יסנוני זה לנץ פנהנגי אני אודרים ארור הדן יבריך סרדכי כי לבשי" כל ישראל עשי תשיבה ואז נם עלבונם היה עלבון וןירה יזמן חשיבתם היה בסיף נ׳ יסי צים של אסתר כללה ההוא שנדדה שנת המלך היא היה ההפסק והתקופה הגדילה בכל סעשה אשחר כי עד איתי הלילה »1א היי ראייים שהקב׳ה תובע עלבונם ספני שרק על בינם היה אבל בלילה ההיא נתבטלה הגזרה לסי שחורי בתשיבה והנה במסבה סי׳סרים פרק י״ד הלכה י“א איתא: "בשבת ראשיגה של אדר ניהנים העם לקרות עד בלילה ההיא ובפו״ש שניה שי1 אדר מכללה ההוא עד שוי» המגלה ועשו דיהא כאן סיריי בין הדבקים מהטעם שאסרתי. - והנה תשובתם היתה תשיבת המשקי, בי חטאו בהנאת אכילה ושתיה ותקנו עונם על ידי אכלה יש ודה שעשו ימי הסירים לימי משתה ישמחה ,1לרם ונילי ברעדה כמו שנאמר באצילי ישראי, ייחזי את הא' ויאכלי ירשתי וברך זה עלבונם של ישראל ועלבונה ש,1 תירה חד היא ואז אק הבדל בק אדיר המן לברוך מרדכי כרשרישית. ולפי זה כל מי שמצטער כמיני היים שאי; לאל ידו לקיים מצית חכז״ל לשתות בפורים. בצער זה משתתף עלביני עם עלבוני שלי תירה לפיס צערא אנרא שהניע למדרגה דלא ידע בין עלבוני יבין עלבונה של תורה ובץ אריר המן לכרוך מרדכי כי היא היא. וזכית זה יעמוד לי ולכל המשתתפים בצע יי ייהיית חויריש מעירכי המלחמה ואז אנסור בשיר מזסיר שישנת יעקב צהלה' ושמחה י־ק־ שלטה עהרמאנן•