Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

ראוק פאהן 164 הקראים חנסחנות כעולם, למען ייאח אח שלום אחיו 03x01. אולם נ3או חגה לא יכול דברם. כי את שפתם חחוזדת לא ידע, ואה השפה העבדת אשר ראה להשתמש בה לא הבינו הם במאומה. רק בקושי רב ונרסדם נלכד עלה לו להחודע ולקךדע. למראה [ועזובה הרנה נחחסם לנו על •עם הארציות• הנוראה השוררת פח. ויקנא לדתו. וכאשר הגיע בסשך ססעו למושבות הקראים שבליטא, ספר להם ססראות עיניו, מעיר תשומת לבם לאחיהם שבחאליטש, מעוררם להטילם סבליון בעור מועד• אז באח רחיפה סן החוץ לעורר לחיים־־דתיים אח הקראים בחאלימש, ולקשרם שוב עם הכתה. שני קראים נלהבים ילידי רראזני, שגי אחים, צעידם שהם לבם בקרבם לשסע אמס. התנדבו לאחר זםן לחפרו■ ססקום סולרתם לנצח, ויבאו חאליטשח — לסי המסורה סביב לשנת חיל — למען חשיב אח אחיהם למקורם ולחורם דבר ד־. שמות האחים האלה חיו ר׳ יוסף ורי ישועה. הראשון. שהיה גמל מאחיו כיריעותיו, חוקם על בנואו לחאליטש, בחור .חק• העדה, ואחיו שגם הוא היה םלוסד בחורה עזר על ירו בחור אזרח נכבד על פני הקראים. החזן רי מסף זח עבר בכל כחוחיו לחסה רוח חיים דתיים בץ בני עדחו, קבץ תינוקות ללסדם חורה מחסנר לעמדתו זו, אף הנהיג נמנות רמת במעשה ויחבר תקנות כסספיוח נטועים — מיחסים לו גס חבור פנקם הנפטרים — אשר על פיהן תתנהג העדה וחיה בהן עד דר אחרון. החזן חוח נבחר בכנוי.הסשכיר• על שם שהשפיע סחיח חחניח וחולל תירה בעדה, וכן נשאר התואר הזח לנמר לםשפחחו יוצאת חלציו. .נכד הסשביר■ בזה סחגאים צאצאץ עוד כתרנו. כחרדת־קדש סכיטים בל הקראים ער חיום חזה על .החכם ר׳ יוסףהסשביר־ וסזנירים את פעולותיו, ולהחיחסעל גזעו — זהו ככור גחל. סלנד ספור המאורע ההוא החי ונססי כין הקראים פאטת לבנים, נשארו תקנותיו לסשטרח ולטורח דרך לדודח. פרטים אחרים סיסי חייו לא נשחסרו אמון, רק על שדודחקברות נמצאת אכן עתיקה וסטושטשח פאוד, — בנראה ם ן היותר עתיקות שנמצמת‘), — על קבת, חוחי.־ יכתב זאת לדור אחרון חיום שבא רב חסרון קבר זח סקור הכסח נספר עם שכרון סודות מחק מליצותיו ועד עולם זח זכרון — לתכלית חוכרת נסטחו — רייום יום »סירתו ."יזר׳ר דוד חזן ירח* *לטי בחדיר י«ועח ז׳ לת׳ירי ת״ח לם״ק*. - חוא טת בטסעותיו אחר• עזבו את חאלי»* בעיר רראזני ברוסי». *) הטזבח חיותר עתיקת בקביעות וסן חי»_ ט«נת ת״ע. מכבות טלפני חתקוסח חחיא אינן כטכיאות כלל. הקראים טתיכים ואת כ• ל»נים בורא• חעסידו םצבות־עץ. ואםי»ד ני בגסוסם ובשכחחם את דתם — חדלו גם סן הטנחג חוח. טי יודע?