Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 185

il ׳4 1J׳C «- . ■י*/.. , |Pvv, *.1 ׳' :• ■V ,.;«V "*, . » ׳יי,."."׳ יי —• *... :i\- י• w-, fctej* ■ r# ן 185 ציין לו ■'"; v־L שנים אחדות; של' עבודה קשה נמר למוריו נס בתרבית י ' וגס בצרפתית בהצטינות. י מטס ננגס אל ביהמ״ד . יי m הנבות ללמודי חחקים (מכתב־הקוק)• ושם גמר למודו, ׳ בשנת תרנ״ט,' ״ ■ ■י.:" יי, . י לא נעימות היו לו. שנות הלמודים בקושטא העיר׳־אשר הסביבה היהודית הלאמית ,החיה הסרה י לו בה, וזו העיר שלי עבד־אלהמיד, אז אשר יעל צעדי בל צעיר התחלןו ■מרגלי חריש רבים. נס. מצבו הח׳מרי י ■ לא היה מזהיר ביותר, ודאגת מהר נקיה במוחו תמיד, ■: אך הוא נשא ויסבל לטובת המטרה אשד לה'תקדיש;,4| 11■ חייו, ובי1. הו״צ והנוסעים אז לא״י ומא״י שעברו אז את.קושטא מצאו בצעיר הזד, מביר;וידיד בעיר נכרית זו, .אשר הקדיש להם תמיד •שעות, רבות מזמנו, : ., אחרי גמרו למוריו בקושטא נסע ׳לירליז, ויכנס ׳׳אל 8יהאוניורסיטת . אשר בה להישתל: ולשמע קריאות מדעיות ולהכיר את מהלך ■המשפטים באירפה, בברלין מצא לו חברה• בלבבו להבת א״י; והשפה העברית, ובקראם אספות י פומביות בחרו בו;. לגאם ■בקהל בעבר י ת, דבר ,שהיה הדש 'לגמרי' לקהל ברלין׳ בעת:ההיא שלא יבלו לציר להם כי , אפשר י לשאת נאומים ■ בעברית במו בבל שפה חיה,: ומבטאו הצח והודי פניו. הרעננים עזרו הרבה לחבב שפה זו על שומעיה. . . . י בשנת, תרס־איישב לא״י, נבשנה הראשונה ל׳&וגז: מנתהו חברת יק״א לעורך דיין מצדה בעסקי חישוב י: חרכים שהיו לה בגליל, וישב ■ שנים אהדה* בחיפה־■■׳;« Esii.;:-.,;.' Ife׳׳;:'■׳ י - י *"; *י •י ב. העורך־דין שלמד, ז״ל ב״ר יהושע ילין: ־נ1לר’יבירר^ם כיומי ל״ג כעבור תרי*״ד \י ״׳ יי ־׳ יי׳ . 1נ&טר׳ כבירות '?.יום י״ז אב תירע״ב. י » זי י. י* .׳. המנוח היה אחד מבחירי'ילידי ציון אשר 'מימי 1ילדותו ׳הקדיש עצמו לעבודת חישוב ובהייו הקצ-יס הרבה לפעל לטובתו,. ’ :׳• ־ לבית הספר י למיל בירושלמ י י באה אז ■תקיפתו החדשה תקופתחיותו לבית ספר חדיש, גאהד התלמיד•: הראשונים שגמרו בו חק למודם היה : המנוח את- למדיו'משך.שינים בביח״ם של חבי״ה. ובירו&לם הרגש אז מחסור באנשים משנ-לי: משלמים,; ומלמדים מבני הארין שיובילו׳ להביא ,־•י: חדשים בסרבה׳ ויחלט אז לשלה. אחדים- מהימצ׳נים שבגומרי׳ למוריהם•בביה״ס5 למל לחו״ל, אך בה בשקה שנסעו׳ בל חבריו לאיירפה ' המערבית; בה י. בשקה שבדרך;סלל חותה שאיפת הצעירים נחלה;להיות מיתרים■!כתאר;.רקטורים לרפואה, הקדיש המנוח עצמו ללמודי החקים, בהיות א״י חיסרה אז(ונם היום) עו־־כי חין ׳שיעמדו להגן יעל ■■'.׳.זכיותינו בבה' החק. ובנן ניסע ביום ל*ג בעומר תרנ״א; יום מלאת לו ישבע עשרה שגה, לקושטא, כש1ה הבין עצמו בלמוד הישפה התרבית .אשר היתה זרה לו לגמרי, ואחר נבנם' ישר אל הבתה ההמשית ב״ליציאום. המלכותי, גלטח סריי'", ובמשך