Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 87

קינת ר׳ משה בירגל 87 המדבר בשפת רפת, בחשבון מכוון יפה, שכתיב [צ*ל שנת ז׳] למ״ק*48) רפיה, בחדש לפני תשרי" היא קיז [צ״ל כ״ז] לניג [צ׳ל למיג] קצ״ג, לפיק שנת ת״ג, יהפך אבל לחג, ויברך מוריי חיש זבים תקרבני לאישי, ולהור״י את מוריי, עוליד בן דוד בן שי, "תלמיד לעירי היאירי* ןבאו אוברים מארץ צר, וישלם השם כבן קטצר, ולא יגרם החטא ויועצר, אוי לי מיצרי*4)" אותיות מנילתי נסתיימו, ואויבינו עוד אל יאיימו, ונבואות העתידות תקיימו, קימי שרירי ״5) שישי ושמח(ה)[י] בת [פוץ], ישבת בארץ עוץ, גם עליך תעבור כוס,5), תשכרי ותתערי, תם עונך בת ציון. ב. הבאים לקרותה קינה יכטהו, בלבם לא יתמהו, ובפיהם לא יאמרו מהו, אם יש טעם ברירי 1)י והדברים מעורבבים, נמרים וסובבים, מלין שיג ומגובבים 2 *), לא חמימי ולא קרירי 8)* כי. איך בעינים זולגים, יותר טהפשרת שלגים, ידבר בלשון עלגים, צחות כרבינו הקלירי" חטאת נפשי פרי בטני, כחי וראשית אוני, ע״ב אמרתי שעו מני, בבכי אםר(י)[ר} מרירי 4)" בני בני נם לא אשכחך, מי יתני עפר לוחך, על כי ה׳ לוקחך, באף ברי ג)* במים לא רוחצתי למשעי *), נחתי ב(ב)[כ]ור פשע/ פנה אלקי ישעי, זיווי והדרי* יחיד אשר אהבתי, בימים אשר זקנתי ושבתי, בעייני [צ*ל בעווני] ממך נעלבתי, הבן יקירי• ישיגי עפר כשיקיצו, וכעשב הארץ יציצו י), אז אב ובן יריצו, כשיקיץ פגרי• *48) רמז צפסשר :נת חיג כשי המחזור קטן והמחזור גדול. י4 6) נרכוה סיא ע״א. 50) הנכואות סקויימנה לממן יאמר עליהן: הכל שריר וקייס. ״*) המשורר הלך כדרך הסשרדים אשר יתאימו נחרחיהס אותיות ם׳ וצי כי קול שניהן אחד הוא בשיהס. 1) תפס בלשון הכתוב איוג ו׳ וי. י) מלשון מגננה דנריס יומא עיו ע״א ועיין לדוגמא דנלי הרשנ״א בראש מאמרו נגד הישמעאל (עיי, כס הק׳ המנוח פמילעס על הרשנ׳יא): והפלג הננזה הזה יגננ נננין להשיג דבריו [צ״ל דנרי׳] אשר לא הנין. 8) ננא נמלא כ״ד ע*נ. 4) מלשון הכמונ ישעיה כ״נ ד, וערירי (עיין דנריס ל״נ כ״ד) הוא כמו: נמר אבכה או אשימה נמל נפשי. 6) השכיל להשתמש נדנרי איונ ל״ז ייא נלשון נופל על לשון כי י״ל: נרי׳ לוקח נאף קונו ונחטף ממני. *) יחזקאל מיז די. ז) תהלים *•נ מיז. **ר