Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 55

משאת נפש *4 את עסי אתע$ה. כא^ר התעניתי׳ עמ1.ק1ה אקו עד שובו־ לתדדה! הגביהי לך שף. את צפ1ר צ1לחת׳ פצחי רנה, נם שמחי. את היסדרפיה; •ו• ז - •ו• -ו ׳•ו• •? ׳ ואני - הה נפשי ב1כ*ה רק אחת ן •ד•? ־1• ו ¬ו¬¬ לו צפ1ר נ1לךתי - ובנפש עבריה 1 ... ליימיץ מנחם מנדיל הורוי״ן. // ♦ 99 ציו־ן, עיר חמךתי. את רוחי ונשמתי -ן ו•!?• בך $ל נחמתי. שש1ני - בעת צרתי! ן *? •י זז עת.קחיי יגון נ1ךא. עת נפשי נאנחה - - - 1•?וזזו אי־סך אזי אןגיה: הגל אז אשבחה!...? 9 1 ז? אזכרך, עיר הפ|ךש. - ותש1רר 3ת שירתי, ן - י •זי ואהבה - אהבת ל)ךש - תתעזדר בלבתי. 1 - ו? וכסהו• 3ד1ךש. תתחדש אז תקותי! 1 ־ - ז ן1ז "$יוכדץ, תרניג• מ. מ. הורויץ♦ - # * # ר?ים א1ןןרים לי: מדוע .ןזאד?ניך כ1ז נפלו?* - ל?י. לבי. הת, זקךע .. י ץ והם - , סדוע״ שד ןשאלי 1